פרשנות
המשטרה חדרה לפרטיות עם פגסוס של NSO - והציבור משלם את הפיצויים
המדינה תפצה ב-100 אלף שקל את בת זוגו של ראש עיריית חדרה, על שאיבה לא חוקית של מידע; החלטת בית המשפט עשויה להוליד תביעות נוספות של אזרחים - והפיצוי עשוי להצטבר לעשרות מיליוני שקלים
הנימוקים והעובדות שעמדו בבסיס הצעת הפשרה של שופט בית משפט השלום בת"א, גד מינא, שעליה הסכימה ביום שלישי האחרון המדינה, ובמסגרתה היא תפצה ב־100 אלף שקלים את מורן שגב, בת זוגו של ראש עיריית חדרה המושעה צבי גנלדמן, על חדירה ושאיבה לא חוקית של מידע באמצעות תוכנת פגסוס של NSO על ידי המשטרה, עשויים להוליד בקרוב עשרות תביעות דומות של אזרחים שגם טלפונם נחדר.
ב־20 ביולי, במסגרת הדיונים בתביעה הראשונה שהוגשה בנושא בנובמבר 2022 על ידי שגב, נערך באולמו של מינא דיון. לאחר דיון במעמד צד אחד, כלומר דיון שלא ניתן לדעת מה נאמר בו ונמשך שעתיים, כך פרוטוקול הדיון, הודיע השופט לצדדים שהוא מתכוון להציע פשרה.
מינא נימק: "במסגרת גיבוש ההצעה שקלתי בין היתר את העובדה שלשיטת המדינה, על פי פרפרזה (תמצית מודיעינית) שהפיקה המדינה, אין חולק שנוסף על האזנת הסתר לתקשורת בין מחשבים, ביצעה המערכת פעולות מסוימות הכוללות גם קבלת אנשי קשר וכן מספר פרטי מידע נוספים שהיו אגורים בטלפון הסלולרי". הוא הוסיף כי: "מצד שני, קיימת מגבלה על פי חוק הגנת הפרטיות שעומדת נכון להיום על 70 אלף שקלים, ומעבר לכך שלא נתבעו מספר פיצויים, גם לא התרשמתי בשלב זה שיש לראות את הפגיעה כמספר פגיעות שמצדיקות כל אחת פיצוי נפרד".
מינא קרא לילד בשמו: הראיה החשובה על השולחן. אין ספק שהמדינה הודתה שפגעה בפרטיות אזרחים לפי הפרפרזה שהפיקה. ואם היא פגעה, היא צריכה לפצות לפי חוק. כאן השופט תחם את הגובה: 70 אלף שקל זה המקסימום לפגיעה אחת בפרטיות. לצורכי פשרה, כי יש גם שכר טירחה לעורכי דין והוצאות, עוד 30 אלף שקלים.
שני הנימוקים האלה בהחלט עשויים לאותות על הבאות. עד היום, והיד עוד נטויה, המדינה שלחה כ־40 פרפרזות עם עובדות דומות לאלה ששלחה לשגב, לאזרחים חשודים או מקורבים אליהם. כלומר שהמדינה הודתה בעוד כ־40 מקרים, לפחות, בהם חדרה לא כחוק לנייד של אזרח ושאבה מידע שאסור לה לשאוב לפי חוק. לפי הפרקליטות היו 1,086 מקרים שבהם המשטרה פעלה להדביק ברוגלות אזרחים, בהם לא בטוח אם הודבקו או מידע נשאב, ולאחרונה היא דיווחה לבג"ץ כי הבדיקה בנוגע להדבקות נמשכת.
אם בתיק של שגב פרפרזה כזאת היא הראיה שעמדה בלב הצעת הפשרה, אין שום סיבה שבשאר 40 מהמקרים הנוספים לא יגישו הנתבעים תביעה שאליה יצרפו את הראיה שלהם, בתוספת הצעת הפשרה ונימוקיו של מינא על גובה הפיצוי. בחשבון פשוט, פוטנציאל של 4 מיליון שקלים שהמדינה תשלם לנפגעים. אם אפילו מחצית מיותר מאלף מהמקרים שבודקת הפרקליטות נכונים, פוטנציאל התשלום לנפגעים הוא מעל 50 מיליון שקל.
מצד אחד, אם המדינה פגעה – המדינה צריכה לפצות. מצד שני, וזה העניין המרגיז, הפיצוי מגיע מהכיס של אזרחי ישראל. כך שמי שקיבל את ההחלטות, מי שנתן את האישורים, מי שלא ביקר ולא פיקח, לא רק חומק ממתן דין וחשבון – אפילו את הפיצוי הכספי הוא מפיל על האזרחים.
