הגבול שלא קיים

מכר שלי ממזרח ירושלים, מוניר חסן, נוהג לעשות חלק מהקניות שלו בחנויות בבית לחם. יש כמה מוצרי מזון שהם זולים יותר בגדה מאשר בישראל. יעידו על כך עשרות אלפי ערבים אזרחי ישראל מהגליל ומהמשולש שנוסעים בכל שבת לשווקים של הגדה.

מוניר חסן קנה בבית לחם כמה קילוגרמים של גבינות תוצרת מחלבות ג'ניידי וחמודה מחברון, שני מפעלים שיש להם מוניטין טוב בטעם ובמחיר. הוא חזר במכוניתו הפרטית בכביש הצדדי המוביל למעבר קטן היורד מהר גילה (שנקרא לפעמים מעבר וולג'ה) לדרום ירושלים. בהגיעו למעבר עצר אותו שוטר משמר הגבול ושאל: יש לך בשר או ביצים? זו שאלה קבועה ששואלים השוטרים היודעים שאלה מצרכי המזון שמרבים לקנות בגדה, אבל אסור להכניסם בעיקר מסיבות של פיקוח בריאותי. מוניר חסן ענה שאין לו בשר וביצים, והשוטר ביקש לפתוח את תא המטען ומצא שם את הגבינות. אתה שיקרת, אמר לו השוטר, ומוניר חסן התנצל: אתה שאלת על בשר וביצים ולא על גבינות. השוטר ציווה עליו לחזור חזרה לבית לחם. הוא נסע לאחור, ועשה סיבוב לעבר הכביש הראשי, כביש המנהרות. שם יש מחסום גדול, וגם בו עצר לבדיקה. מה קנית בבית לחם? שאל הפעם השוטר, ומוניר חסן השיב: קניתי הרבה גבינות. השוטר פתח את תא המטען, ראה את הגבינות ואמר: בסדר סע. ההוראות, כך מתברר, הן פעם כך ופעם ההפך.

למה אין הברחות?

כבר לפני שנים היו שטענו שאי אפשר יותר לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות, והטיעונים לכך היו לרוב דמוגרפיים ופוליטיים. מהבחינה הכלכלית חלוקה כזאת כיום קשה אף יותר, או בעצם בלתי אפשרית. תעיד על כך העובדה שבעשרות המעברים שבין הגדה וישראל אין כמעט הברחת סחורות. הסיבה פשוטה: אין צורך בכך - כמו שלא מבריחים סחורות בין חיפה לתל אביב.

מחסום צבאי בכניסה לירושלים. כבר אין צורך בהברחות צילום: אפי שריר

המעט שמבריחים הוא מה שעוד כדאי, כמו למשל פועלים. פועל פשוט מרוויח בגדה חצי מהשכר שהוא יכול להרוויח בישראל, ואם באופן רשמי עובדים בישראל (ובהתנחלויות) קרוב ל־60 אלף פועלים, הרי עוד כמה עשרות אלפים עובדים בצורה לא חוקית.

הברחת ביצים נפוצה מאוד מפני שמחירן בגדה זול בהרבה מהמחיר בישראל. בעל מכולת בשכונת שועפאט סיפר לי שמשווקי הביצים בישראל מפיצים שמועות שווא על חיידקי סלמונלה כדי לשמור על המחירים הגבוהים שהם גובים. כך מבריחים גם מספר קטן של מוצרים כמו תרופות שמיוצרות בגדה ואסורות בשיווק בישראל.

תמרור תנועה לצומת רווחי

משלטי האזהרה שבמעברים לומדים מה אסור לעשות: משמע, מה כדאי כלכלית. אסור, למשל, להשליך אשפה בגדה. מכאן ברור שכדאי לעשות זאת, במקום לשלם את היטל ההטמנה הגבוה ולהסיע את פסולת הבניין לאתרים מרוחקים בנגב. השלטים במעברים גם מזהירים מפני טיפול מכוניות במוסכים בגדה - ואכן זהו ענף כלכלי שעודנו פופולרי שם.

אם הגבול הביטחוני בין ישראל לגדה מתפקד בקושי, הרי הגבול הכלכלי כמעט לא קיים.