המרחק בין הריכוזיות לאוטו שלי

1. הרכב המנוח שלי גרם לי להבין שוועדת טרכטנברג חשובה לאין שיעור מוועדת הריכוזיות. בשבוע שעבר, אחרי שנתיים של מאבק יומיומי, נאלצתי למכור את האוטו. שנתיים הוא היה אצלי, בכל יום נסע מירושלים לתל אביב ובחזרה. מדי חמישה חודשים הוא נכנס למוסך לטיפול 15 אלף, בין לבין הלך הגיר, ומחשב המנוע, והאגזוז, ורכיב זיהום האוויר.

פעמיים מתוך שלוש הוא נכשל בטסט. הצמיגים נשחקו לחלוטין והוחלפו. 70 אלף ק"מ גמאתי על הרכב הזה בתוך שנתיים, ומדובר ברכב בן עשר שנים, יד רביעית. את הכסף שהוצאתי על התחזוקה של האוטו אינני יכול לכמת. גם לא את עשרות אלפי השקלים שבזבזתי על דלק. ירידת הערך לבדה הסתכמה ב־50% בתוך שנתיים, וגם על זה אני צריך להגיד תודה.

עכשיו אני ניצב בפני דילמה: איזה אוטו לקנות? אם אבחר ברכב חדש, הוא יעלה לי בסביבות 100 אלף שקל. אם אלך על יד שנייה, נניח מודל 2008, הוא יעלה לי 70 אלף ויותר. אם אלך על רכב משומש ממש, הוא אמנם יעלה לי בסביבות 30 אלף שקל בלבד, אבל המחיר האמיתי יהיה דומה לזה שתיארתי בפסקה הקודמת.

איך מכריעים? רכב חדש יעלה יותר, אבל יתוחזק פחות. רכב ישן יעלה פחות, אבל יתוחזק יותר. ובכל מקרה, כל שקל שאשים על האוטו הוא שקל שהולך לפח, במקום ללכת לחיסכון לטובת הדירה שהייתי רוצה לרכוש - וגם ככה אינני מצליח. אוטו הוא לא השקעה, הוא אובדן ערך על ארבע. בפרט במקרה של מי שנוסע 36 אלף ק"מ בשנה.

2. החלק העצוב בדילמה הזו הוא שאין לי כל אלטרנטיבה, לפחות לא אחת שפויה. הרי יותר מכל, הייתי מעוניין שלא לרכוש אוטו בכלל. המשפחה הקטנה שלי לא באמת זקוקה לשתי מכוניות. אבל אם אני מעוניין להגיע בכל יום לעבודה בזמן, לחזור הביתה לפני עשר וחצי בלילה, וגם לאסוף יום אחד בשבוע את הילד מהגן באמצע היום בשביל שגם אשתי תוכל לעבוד - תחבורה ציבורית היא לא אופציה.

בשביל להגיע מהגבעה הצרפתית לרמת החייל אני צריך לנסוע בשלושה אוטובוסים. משך הנסיעה הממוצע עומד על שעתיים וחצי עד שלוש. אם ארצה להמיר את אחד האוטובוסים בנסיעה ברכבת הקלה בירושלים, זה יוסיף למסלול שלי עוד חצי שעה, כי מדובר בכלי התחבורה הבלתי יעיל בעולם.

ומה עם רכבת? באופן עקרוני, יש רכבת מירושלים לתל אביב, רק שהיא עוברת דרך בית שמש, ומשך הנסיעה הממוצע לכל כיוון עומד על קצת פחות משעתיים. יעיל זה לא. ומה עם הקו המהיר? אם ירצה השם, הוא ייחנך ב־2017. אבל כולנו יודעים שזו הבטחה ריקה.מועד פתיחת הקו נדחה אינספור פעמים מאז שהוחלט על הקמתו לפני כעשור. אומדן העלות של הקמת הקו התנפח עם השנים, מה שגרם לפקידי האוצר שלא לרצות בו. "הוא לא כלכלי", הם אמרו לא אחת בפורומים שונים. הם לא רצו, גררו רגליים ותקציבים, ואני בינתיים נאלץ לקנות עוד רכב.

3. זו בדיוק הסיבה שבגללה ועדת טרכטנברג מהותית לחיינו יותר מוועדת הריכוזיות. ועדת הריכוזיות, על אף חשיבותה, לא תשנה את הדרך שבה המדינה מתנהלת. היא לא תשנה את האופן שבו המדינה תופסת את השירותים

שהיא צריכה לתת לאזרחיה. ועדת טרכטנברג - שתפרסם את מסקנותיה ביום שני הקרוב - עשויה לעשות זאת, אם תלווה במספיק בקרה ואכפתיות מצד הציבור.

גם אם טרכטנברג ואנשיו לא ימליצו על השקעה מסיבית בתשתיות תחבורתיות - רכבת מעיר הבירה למרכז העסקי שלה, כמה בסיסי - זה לא חשוב. העיקר שיניחו את הבסיס לשינוי תודעתי והתנהלותי בקרב משרדי הממשלה וגורמי הביצוע. שהאינטרסים של הציבור לא ימשיכו להעלות אבק על מדף כלשהו רק מפני שמי שאחראי על הכסף חשב שזה לא כלכלי מספיק. הצורך להגיע בזמן לעבודה ובחזרה הביתה הוא כלכלי להפליא. אם המדינה תעזור לי למלא אותו כהלכה, לא אחלום בכל לילה על העלמת מס.