החרפה בעימות בלתי נמנעת

הרושם הראשון שהתקבל מקרבות הנאומים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ויושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) על במת האו"ם ביום שישי הוא ששני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, צפויים להינזק, ברמה המדינית וברמה הכלכלית.

הנאומים, המבטאים החרפה בעימות המדיני בין ישראל והפלסטינים, מקרבים את מדינת ישראל ואת הרשות ברמאללה לסף פיצוץ מסוכן. פיצוץ כזה פירושו ימים לא פשוטים העומדים בפני שתי הכלכלות השלובות זו בזו: כלכלת ישראל החזקה והיציבה יחסית, והכלכלה הפלסטינית הקטנטנה והמקרטעת.

הכלכלה הישראלית תלוית היצוא תינזק מגלים נוספים של חרמות ונידויים. החרם הקיים כיום על מוצרים מההתנחלויות עלול להתרחב בגלל העימותים המדיניים לחרם על כלל המוצרים מישראל. כלכלנים בארץ ובעולם טענו בעבר כי הפער הגדול בין התל"ג הפלסטיני של כ־3,000 דולר לנפש בשנה, לבין התל"ג הישראלי של 30 אלף דולר לשנה, נובע בין השאר מכך שישראל מרוויחה מהכיבוש. מדיניות המכס הישראלית, למשל, מתירה כבר שנים יבוא מוצרים עתירי עבודה, כמו טקסטיל ונעליים מסין, והורסת בכך את התעשייה עתירה העבודה של הפלסטינים.

עבור הכלכלה הפלסטינית תלוית התרומות, עימות מדיני פירושו ירידה נוספת בכספי התרומות החיוניים כל כך. המדינות התורמות, שבראשן עומדות ארה"ב והאיחוד האירופי, מעבירות כספים לרשות הפלסטינית כדי לקדם תהליך שלום, ואם אין תהליך שלום באופק, אין מבחינתן טעם לבזבז כסף שממילא חסר להן כרגע על נדבות לפלסטינים.

ההחרפה בסגנון הדיבור של נתניהו והדוברים הישראלים, ושל אבו מאזן והדוברים הפלסטינים, מעידה על כך שהמצב הקיים בשטח לא יוכל להימשך. בארבע השנים האחרונות אמנם היתה צמיחה כלכלית מרשימה אצל הפלסטינים, אבל היתה זו צמיחה מדומה, משום שהיא החלה מהנקודה הנמוכה ביותר של שפל ושיתוק כלכלי. בשנות האינתיפאדה הראשונה (2000–2005) היתה בגדה אבטלה של קרוב ל־%30, שירדה בשנה האחרונה ל־17%. בעזה היתה בשנות האינתיפדה אבטלה של כ־%40 שירדה ל־%30. אולם, בחודשים האחרונים התברר שהאבטלה חוזרת לעלות.

צעדים פלסטיניים חד־צדדיים בשטח C

לפלסטינים ברור כיום שאין להם מוצא, אלא להחריף את העימות ולתרגם את ההכרה שהם זוכים לה בעולם גם לצעדים כלכליים. הם מקיימים דיונים על הנפקת מטבע עצמאי משלהם, על התנערות מההסכמים הכלכליים עם ישראל ומהסכם מעטפת המכס המשותפת עם ישראל. יותר מכך עסוקים ברשות בשאלה כיצד לממש את זכויותיהם בשטח C שמהווה כ־60% משטח הגדה וכולל שטחי התנחלויות ואת בקעת הירדן.

תוכנית פיאד: הקמת שדה תעופה בבקעת הירדן

בין הצעדים שיכולים הפלסטינים לנקוט בשטח C עומדת הקמת שדה תעופה פלסטיני בינלאומי בבקעת הירדן - תוכנית שהציג בעבר סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלסטיני בעבר. פיאד תובע גם את זכות הפלסטינים למקור המים של עין פשחה שלחוף ים המלח. בנוסף, במשרדי הרשות מדברים על הקמת יישובים פלסטיניים חדשים במורדות המזרחיים של בקעת הירדן.

אולם, האיום הפלסטיני החמור ביותר שנשמע בסוף השבוע היה מפיו של סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני. עריקאת השתמש במה שנקרא אצל הפלסטינים "הקלף האחרון" - האיום לפרק את הרשות ולהחזיר את מפתחות השליטה בשטחים לממשל הישראלי. "הבעיה עם איום זה", אומר דובר הממשלה הפלסטינית, "היא שאנחנו ניתן לישראלים את המפתחות, אבל הישראלים לא ייקחו אותם". התוצאה במקרה כזה תהיה מהומה רבתי, פרץ של אלימות וכמובן נזק גדול לשני הצדדים.