הכלכלה הפלסטינית: "זו כלכלת מלחמה"

"עלינו להכריז על הנהגת כלכלה שתשרת את ההתנגדות לכיבוש", הודיעו בסוף השבוע דוברים פלסטינים ברמאללה.

הדוברים היו נביל שעת', חבר הוועד המרכזי של תנועת הפתח ושר לשעבר; עבד אל־חפיז נופל, נציג משרד הכלכלה הפלסטינית; ונציגי האופוזיציה ד"ר מוצטפה ברגותי, ראש סיעת "היוזמה הלאומית" בפרלמנט, ועבד אל־רחים מלוח, מנהיג החזית העממית. הם דרשו לבטל את ההסכמים הכלכליים הקשורים להסכמי אוסלו, ולא לפתוח אותם לדיון מחודש בנימוק ש"אין שום סיכוי לפיתוח כלכלי בצל הכיבוש" (כדברי מלוח). הדברים נאמרו בכנס כלכלי של "מרכז ביסאן (בית שאן) למחקרים" ברמאללה.

משאית עם סחורה במעבר קוניטרה צילום: אפי שריר

הנימוקים שנתנו הדוברים לפתיחת "מלחמת ההתנגדות הכלכלית" בישראל היו:

• הסכמי אוסלו ופריז נחתמו לפני 17 שנה, והם נועדו להיות הסכמים זמניים לחמש שנים. מאז השתנו לחלוטין התנאים בשטח.
• בזמן חתימת ההסכמים הכלכליים עבדו והתפרנסו בישראל כ־150 אלף פועלים מהגדה ומעזה. מאז ירד מספר העובדים במידה ניכרת (היום עובדים בישראל כ־25 אלף, מהגדה בלבד, ועוד כמספר הזה בהתנחלויות — ד"ר).
• בתקופת הסכמי אוסלו ופריז היתה תנועה חופשית למדי של פועלים, סחורות ושירותים בין השטחים הפלסטיניים ובין ישראל. מאז מוטל על עזה מצור מלא, ובין הגדה וישראל נבנו גדרות וחומות המונעות מעבר חופשי.
• לפני 17 שנה היתה ירושלים המזרחית, מבחינה כלכלית, חלק בלתי נפרד מהגדה. היום היא מופרדת כמעט לחלוטין.
• על פי הסכמי אוסלו היו הפלסטינים אמורים לקבל לידיהם, בהדרגה, שליטה על רובם המכריע של השטחים שנכבשו ב־1967, אך העברת השטחים נפסקה. והמצב שבו ישראל ממשיכה לשלוט ביותר מ־%60 מהגדה הפך למצב של קבע. בשטחי הגדה שבשליטת ישראל (שטח C) היו ב־1963 כמאה אלף מתנחלים יהודים. היום יש יותר מ־300 אלף מתנחלים שמטילים למעשה מצור על היישובים והתושבים הפלסטינים.
• באוסלו נקבע שישראל תגבה את המכס עבור היבוא לשטחים ותעביר את הכסף לפלסטינים, וכך אכן קורה, אבל היא משתמשת בגביית המכס כאמצעי סחיטה פוליטי ולאיומים על הרשות.