פרשנות: שום בשורה צרכנית

הגיע הזמן שמישהו במשרד התמ"ת יבין דבר אחד בסיסי לגבי תחליפי החלב לתינוקות: זה לא מוצר שאפשר לוותר עליו. זה מוצר עם ביקוש קשיח לחלוטין, והתינוק הישראלי הממוצע חייב לצרוך אותו. קל וחומר אם אמא שלו רוצה לחזור לעבודה כדי לא לוותר על הקריירה שלה, דבר שפוגע לרוב מהותית ביכולת

המוצר הזה - מטרנה, סימילאק או המוצר החדש של טבע, זה ממש לא חשוב - עולה הון תועפות. הורים טריים יכולים להוציא עליו מדי חודש כמה מאות שקלים, תלוי בתינוק.

ולמרות זאת, אף אחד לא מעלה על דעתו שיש כאן בעיה: לא היצרנים, שלא ממהרים להוריד את המחירים לרשתות השיווק או לצרכנים; לא הרשתות, שטוענות כל העת שהן רק מפסידות כסף על תחליפי החלב; ולא משרדי הממשלה - משרד התמ"ת או משרד הבריאות, גם זה לא ממש חשוב - שלא מנידים אפילו עפעף בכיוון.

למה לא לכנס צוות שיחשוב, רק יחשוב, מה כדאי לעשות בשוק הבעייתי הזה: אולי לפקח על מחיר תחליפי החלב? אולי להכניס את תחליפי החלב לסל התרופות? אולי לסבסד את השכבות החלשות בקניית תחליפי החלב? כלום, יוק. איש לא מקדיש לזה בדל של מחשבה, כאילו הבעיה אינה קיימת.

את תחליפי החלב לא באמת ניתן להחרים. הסטודנטים התחכמו ואיימו על אסם, יצרנית מטרנה, בחרם צולב: אם לא תורידו את מחיר תחליף החלב, נחרים את הבמבה.

האיום הזה עבד מבחינת אסם, רק שמחיר המטרנה לא הוזל. תחת זאת, באסם למעשה יצאו במבצע חדש ומעליב במיוחד: קנו עשר חבילות מטרנה, קבלו אחת חינם. נו באמת, כבר עדיף שהחברה תתרום את החבילה ה־11 לנזקקים. זו לא האחריות החברתית שהיה מצופה למצוא מצד מי שמובילה את השוק הזה ובמידה רבה קובעת בו את המחירים.

איציק אלרוב, מי שיזם את מאבק הקוטג' ומאבקים צרכניים נוספים שבאו בעקבותיו, אמר - ובצדק - שאסם חושבת שאפשר להחזיר את הציבור הישראלי לעידן התלושים והקצבות המזון. אם אסם לא תפנים את המסר הזה בזמן, היא עלולה להתעורר בעוד אי אילו חודשים, תוהה איך איבדה את אמון הציבור.