החלטות שנכתבות על הקרח

המלצות שר הפנים להקלות בארנונה, הקריטריונים הבעייתיים של שר השיכון לזכאות לדיור מוזל, ההתנגדות הקולנית של ישראל ביתנו לכל מה שיוצא מבית מדרשה של ש"ס, הניסיון הנואש של שר האוצר לצמצם את העלייה בתעריפי החשמל, ובעיקר עשרות ההודעות לעיתונות של ראש הממשלה. כל מה שקורה בזירה

זה כבר בכלל לא משנה מה יקרה קודם: פרסום דו"ח המבקר על השריפה בכרמל, שישלח את אלי ישי הביתה ויצית באופן רשמי את קרבות הירושה בש"ס, או פרישה "מפתיעה" של ישראל ביתנו מהממשלה, שנועדה לדחות את הגשת כתב האישום נגד מנהיגה הבלתי מעורער. כך או כך, הקואליציה הזו תנפח את נשמתה בעתיד הנראה לעין.

משום כך צריך להתייחס בחשדנות להחלטות ממשלה כמו אלה שאמורות להתקבל היום, שעניינן אישור פרקים נוספים מדו"ח טרכטנברג להגדלת התחרותיות במשק. כשהממשלה אומרת שהיא תביא לכנסת חקיקה שמטרתה להקטין את כוחו של מכון התקנים, לא בטוח שהיא בכלל תצליח לעבור את לובי התעשיינים בכנסת. כך גם לגבי ההבטחה להקים צוות משותף למשרדי האוצר והתמ"ת שיקבע מאילו מעבדות אפשר יהיה לייבא לישראל מוצרים בתחומי גידול הילדים והמזון. להתחייבויות כאלה יש נטייה להישכח מלב או להישאר מיותמות כשהדרך אצה לנבחרי הציבור לייצר כותרות כלכליות חדשות מדי בוקר. ובמיוחד הדבר אמור לגבי החלטת הממשלה התמוהה להתקין תקנות ברוח הצדק החברתי שימנעו ממונופולים ישראליים את ההגנה מפני תחרות בינלאומית. נו באמת, תקנות ברוח טרכטנברג. על מי הם חושבים שהם עובדים?

קרבות טרכטנברג הם נחלת העבר. פרקי החינוך והמסים אושרו, ופרק התחרותיות אמור להיות מאושר היום. בכל מקרה, הציבור כבר הבין שבכוחו להשפיע על הממשלה לעשות. קרבות העתיד, על חלוקת התקציב ל־2013, יהיו על הדברים הגדולים באמת: איכות החינוך, העדפת המגזר החרדי על פני ציבור העובדים, ומחירי הדיור שעלולים לשוב ולעלות כבר השנה. טרכטנברג, יודע גם ראש הממשלה, היה רק פרק המבוא.