השורה התחתונה - שנת הבוחר
בשנה הקרובה יעמדו לבחירות מנהיגי המעצמות החשובות בעולם: ארה"ב, סין, צרפת ורוסיה. במציאות של משבר וחוסר ודאות קיצוני בשווקים הפיננסיים, המדיניות הכלכלית משחקת תפקיד מכריע. איזו אלטרנטיבה יציעו הרפובליקנים על הזרמות ההון של אובמה, איך יתמודד השלטון החדש בסין עם הסדקים בבועת הנדל"ן, האם גם המתחרה של סרקוזי מאמין בשימור גוש היורו בכל מחיר, ומה יקרה לאוצרות הטבע לאחר מינויו של פוטין לנשיא. כל התשובות
ארה"ב: מחכים ל"רוזוולט" שיציל את הכלכלה
אובמה ממשיך לתמוך בהזרמת כסף ציבורי להצלת הכלכלה. מולו ניצבים הרפובליקנים שטוענים שצריך לחתוך, לאפשר למה שכושל ליפול, ובכך לעודד יוזמה חופשית
ארצות הברית עומדת בפני אחת השנים המכריעות בתולדות הכלכלה שלה. שלוש שנים אחרי המשבר של 2008, שטרף את הקלפים במשק האמריקאי - המעצמה הגדולה בעולם, שכבר חשבה שהרע ביותר מאחוריה, שוב מוצאת את עצמה על סף תהום המיתון. עם שיעורי אבטלה הגבוהים מ־8.5% (כשבצירוף העובדים במשרה חלקית מדובר בשיעור בלתי נתפס של 15%), הבוחרים האמריקאים ילכו בנובמבר לקלפי מוטרדים מנושא אחד במיוחד, שאת השפעותיו הם מרגישים על בסיס יומיומי - המצב הכלכלי.
ברק אובמה צילום: בלומברג
העובדה החשובה שאופפת את הבחירות הקרבות היא שמעולם לא נבחר נשיא אמריקאי לתקופת כהונה נוספת, כאשר שיעור האבטלה היה גבוה מ־7%. ברק אובמה מודע היטב לנתון הזה ופועל בשיא המרץ כדי לנסות ולתקן את המצב. בראיון שהעניק לאחרונה לרשת CNBC אמר הנשיא האמריקאי כי "שיעור האבטלה יוכל לרדת מתחת ל־8% בטרם אתמודד בבחירות, אבל אני לא עוסק בחיזוי הכלכלה. אני עוסק ביצירת הכלים שיאפשרו לכלכלה לשגשג ולאמריקאים להצליח". אלה לא אימונים לתעמולת הבחירות, אלא תעמולת הבחירות עצמה, ואובמה - מועמד דמוקרטים - כבר שועט במלוא הכוחות לקראת המירוץ הבא.
בצד השני של המפה הפוליטית יערכו הרפובליקנים את הפריימריז שלהם במדינות שונות בארה"ב החל בינואר, ונראה שעד מרץ כבר יכריע הציבור האמריקאי בשאלת המועמד הרפובליקני לנשיאות.
"סוציאליסט שפגע בשוק"
לפני הפרסונות, צריך להבין את הרקע ואת השוני בתפיסה הכלכלית שעומדת בבסיס כל מפלגה. הגישה הדמוקרטית תומכת בהזרמה מסיבית של כספים אל השוק. פרופ' איתן גלבוע, ראש בית הספר לתקשורת ומומחה לארה"ב מאוניברסיטת בר־אילן, מסביר כי "מדובר בטקטיקה שפעלה בהצלחה בתקופת משבר הבנקאות של 1929. בשנת 1931 עלה לשלטון הנשיא רוזוולט, שנבחר באופן חסר תקדים לנשיאות ארבע פעמים ברציפות בזכות טיפול מסיבי ונכון בכלכלה, והעם נתן בו אמון פעם אחר פעם - אף על פי שהמשבר היה עמוק יותר מזה הנוכחי. "הדמוקרטים כיום מבקשים להשתמש בהרבה כסף ציבורי, כשהחוב הלאומי של ארה"ב שילש את עצמו משנת 2000, והוא עומד כיום על 15 טריליון דולר. בוש הבן סיים את הקדנציה שלו עם גירעון של 8 טריליון דולר. אובמה 'הצליח' להכפיל את הסכום".
עיקר הביקורת כלפי אובמה, כך על פי גלבוע, מתמקד בהוצאת הכספים הבלתי ממוקדת. "אובמה הוציא כספים רבים במטרה לסייע למגזר הפיננסים ולמגזר הרכב, שם הניסיון כשל. ניסיונות נוספים כללו את חקיקת ביטוח הבריאות - מחירי שירותי הבריאות עלו בהתאם כך שהמעמד הנמוך לא מצליח לנצל את הביטוח בצורה משמעותית, בשעה שהמעמד הבינוני משלם יותר ומקבל פחות. גם מבחינת מיסוי, אובמה לא הצליח לייצר רפורמה שבה העניים ישלמו פחות והעשירים יותר, גם לא כאשר שלט באופן מוחלט בקונגרס".
לעומת זאת, על פי התפיסה הכלכלית הרפובליקנית, המדינה צריכה לצמצם את התערבותה בשוק ולאפשר לכוחות השוק הטבעיים לנהל אותו. "הרפובליקנים מכנים את אובמה סוציאליסט, כזה שפגע בכוחות השוק. הטענה שלהם היא שמגזר לא יעיל צריך להתמוטט, ואי אפשר להזריק לו כסף ולהנשים אותו באופן מלאכותי כשהוא ממשיך לכשול. צריך לחתוך, לאפשר למה שכושל ליפול, צעד שיביא בעקבותיו הצלחה ויוזמה חופשית. הממשל האמריקאי סירס את המגמות האלה בשנים האחרונות".
סוגיה כלכלית נוספת שמשמשת סלע מחלוקת בין הצדדים השונים היא נושא הנפט והגז הטבעי. אנרגיה זולה תסייע כמובן לכלכלת ארה"ב, אך לקידוחים עלול להיות מחיר סביבתי גבוה. אובמה שלאחר דליפת הנפט במפרץ מקסיקו לא מוכן לקחת סיכונים, ולמרות גילויים שחלו לאחרונה של מאגרי נפט וגז טבעי (כאשר הטענות הן כי היקף המאגרים עולה על זה שבמפרץ הפרסי), הנשיא לא מקל על חברות האנרגיה ומטיל סייגים ומגבלות רבים.
אין ספק כי אם ייבחר נשיא רפובליקני, תהיה הקלה דרמטית בדרישות הקידוחים, והדבר עשוי להוביל לפריחה כלכלית. יורם אטינגר, שגריר ישראל לשעבר בוושינגטון ומומחה ליחסי ישראל־ארה"ב, מזכיר כי "אחד הדברים הראשונים שעשה רייגן, שהוא אב־טיפוס לנשיא רפובליקני מוצלח, היה הסרת הפיקוח על מחיר הנפט".
הלהטוט הרפובליקני
כרגע, שני המועמדים הרפובליקנים המובילים הם ניוט גינגריץ', מהאגף השמרני־קיצוני במפלגה, ומיט רומני, מהאגף הליברלי יותר.
גינגריץ', פרופסור להיסטוריה בהשכלתו, היה מנהיג הקונגרס האמריקאי בשנות התשעים ורשם ניצחון גדול על ממשל קלינטון בבחירות 1994, כאשר הקונגרס עבר לשליטת הרפובליקאים. אטינגר מסביר כי "כיו"ר בית הנבחרים הצליח גינגריץ' להעביר שורה של הצעות חוק שנקראו אז 'חוזה עם אמריקה', שבבסיסן המצע הכלכלי־חברתי הרפובליקני. הלך הרוח היה הפחתת הגירעון, הורדת המסים, הפחתת הרגולציה והקטנת הממשלה. זה גם יהיה הכיוון, ללא ספק, אם הוא יהפוך לנשיא".
"גינגריץ' יודע איך לדבר ולשבות את הקהל. הבעיה שלו היא שהעמדות שלו ימניות מדי", מסביר גלבוע. "זה פרדוקס הבחירות של הרפובליקנים - כדי לזכות במועמדות המפלגה צריך להיות ימני, אבל כדי לזכות בבחירות הכלליות צריך להיות במרכז. זה להטוט שלא כולם יודעים לבצע".
מול גינגריץ' נמצא רומני, איש עסקים מצליח שכיהן כמושל הרפבוליקני של אחת המדינות הדמוקרטיות ביותר בארה"ב - מסצ'וסטס. במהלך כהונתו כמושל הוא ביצע קיצוצים תקציביים נרחבים והעלה מסים - פעולה שנתפסת כמזוהה דווקא עם הצד הדמוקרטי של המפה הפוליטית. עם זאת, צעדים אלה מנעו גירעון צפוי בהיקף של 3 מיליארד דולר, מה שהיטה את דעת הקהל לטובתו.
צעד "דמוקרטי" נוסף שביצע רומני במהלך כהונתו במסצ'וסטס היה הנהגת רפורמה בשירותי הבריאות באמצעות חקיקה שהבטיחה גישה לביטוח בריאות לכלל הציבור דרך סובסידיות של המדינה. כך הפכה מסצ'וסטס למדינה הראשונה בארה"ב שהציעה ביטוח בריאות לכלל האזרחים, מהלך שאובמה דחף במלוא כוחו במהלך הקדנציה שלו כנשיא.
אטינגר מסביר כי "בארה"ב רבים תופסים את רומני כרפובליקני 'לייט', מכנים אותו 'Republican in name only' (רפובליקני בשם בלבד). המדיניות הכלכלית שהנהיג כמושל מסצ'וסטס למעשה כלל לא רחוקה מהמדיניות הכלכלית של אובמה. אם ספינת הדגל של מתנגדי אובמה כיום היא סוגיית הביטוח הרפואי, כמובן שרומני לא יכול להציג עמדה שלילית נחרצת מול מהלך שכזה".
גלבוע בוחר להתייחס דווקא לרקע הדתי של רומני המורמוני ואומר כי "לארה"ב יש אמנם נשיא ממוצא אפריקאי־אמריקאי, אבל זה לא אומר שהסטיגמות הדתיות פסו מהעולם".
למידע נוסף לחץ כאן
סין: היפתחות למערב או התכנסות פנימה
הממשל החדש יקבל כלכלה שצומחת במהירות, אך סובלת מבעיות פנימיות רבות. ההתמקדות תהיה בהגדלת הצריכה הפרטית, תוך הקטנת ההתבססות על השקעות
בסין לא יתקיימו השנה בחירות כלליות. גם לא בשום שנה אחרת בעתיד הנראה לעין, אבל יהיו בה חילופי שלטון משמעותיים כאשר נשיא המדינה ומזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, חו ג'ינטאו, יסיים את תפקידו באוקטובר אחרי עשר שנים ויוחלף על ידי סגנו שי ג'ינפינג. עם חו ילכו הביתה ראש הממשלה ורוב שדרת ההנהגה הבכירה של סין, שתוחלף בדור צעיר יותר. למרות היעדר הדמוקרטיה, סין רואה בשנה האחרונה סימנים דומים מאד לאלה של מערכות בחירות וקמפיינים במדינות דמוקרטיות, כשבעלי תפקידים ושאיפות שונים מתחרים על מקום בצמרת. חילופי השלטון ישפיעו גם על ההשקעות במדינה ועל התנהלותה הכלכלית ב־2012.
נשיא סין, הו ג'ינטאו צילום: בלומברג
"יש לחילופי השלטון השפעה ברורה על הקהילה העסקית", אומר אמיר גלאור, מנהל שותף בקרן ההון סיכון הישראלית־סינית אינפיניטי. "עבור חברות הפועלות או מתכוונות לעבוד בסין, 2012 תהיה שנה של עיכוב בתהליכי קבלת ההחלטות, שנה שבה צריך לקחת פחות סיכונים, לחזק את הקשרים ואת הבנייה של הפעילות לטווח הארוך, ולאו דווקא לקחת צעדים גדולים קדימה".
השלטון בסין יתחלף בסופו של תהליך ארוך מאוד שהחל כבר עם מינויו של שי ג'ינפינג לסגן נשיא ולחבר בוועדה המתמדת של הפוליטביורו ב־2007. מינויו הרשמי למזכ"ל המפלגה צפוי להיחשף לציבור באוקטובר 2012 בוועידה של המפלגה, ובחודשים שלאחר מכן הוא יקבל רשמית את תפקידי הנשיא והמפקד העליון של הצבא. בעקבות החילופים בצמרת יהיו חילופים מקבילים באלפי משרות אחרות בכל הרמות של הממשלות המקומיות השונות.
התהליך הזה מלמד רבות על הדרך שבה הדברים נעשים כיום בסין: ההחלטות מתקבלות אולי מאחורי דלתות סגורות בין חברי קליקה סגורה, אבל סין של היום אינה דיקטטורה מסורתית. אין בצמרת שלה איש חזק כדוגמת מאו דזה־דונג שמרכז בידיו את כל עוצמת השלטון. במקום זאת, השליט האמיתי של סין הוא המנגנון והגוף השולט הוא הוועדה המתמדת של הפוליטביורו, גוף המונה כיום תשעה חברים ששבעה מתוכם יפרשו עד סוף השנה.
דיקטטורה ללא דיקטטורה
רבים מכנים את סין כיום "דיקטטורה ללא דיקטטור". ליו יו, פרופסורית למדע המדינה באוניברסיטאות צ'ינגחואה וקיימברידג', כינתה אותה בראיון ל"כלכליסט" בשנה שעברה "משטר אוטוריטרי מתייעץ" - ההחלטות מתקבלות בקונצנזוס, לאחר דיונים בתוך חוגי המפלגה והשלטון והאזנה לדעות שונות, אם כי ההתדיינות הזו אינה פתוחה לציבור.
רשמית, מינויו של שי הוא כרגע בגדר שמועה בלבד ומעולם לא אושר רשמית, אף שכל המומחים מסכימים כי הוא מנהיג סין העתידי. החותמת הרשמית להחלטה למנותו תינתן רק באוקטובר, והעם הסיני ילמד על הבחירה לפי סדר הצועדים אל הבמה בקונגרס של המפלגה באותו חודש: כך סין מסמנת מי מוביל אותה.
שי וראש הממשלה המיועד שלו, לי קה־צ'יאנג, יירשו כלכלה צומחת במהירות, אבל כזו שיש בה בעיות מבניות חמורות: המערכת הבנקאית בסין חלשה, מעניקה הלוואות רבות לפי הוראות מהשלטון ובניגוד לקריטריונים בנקאיים, ולא מאפשרת אפיקי חיסכון משתלמים לחוסך הקטן. בנוסף, הממשלות המקומיות צוברות חובות ענק, ובועת הנדל"ן ככל הנראה מתחילה לפקוע.
הנבחרים הסינים מגיעים לצמרת בהחלטה משותפת של ההנהגה, שחותרת לעבר קונצנזוס, ומסיבה זו לא נראה כי יש במישהו מהם להט רפורמיסטי רב, ועדיין - אפשר לצפות לשינויים. "מנהיגים חדשים פירושם מדיניות חדשה", אמר השבוע בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" צ'נג לי, שחוקר את המגמות בהנהגת סין במכון ברוקינגס.
לי הוסיף כי להנהגה החדשה יהיו שנתיים של "רצון טוב" - עד סוף 2014 - שבהן תוכל להוביל שינויים ולהותיר את חותמה על ההתפתחות הכלכלית והפוליטית של סין. לדעת גלאור, השינויים שנראה יהיו לא גדולים או מהפכניים וישימו דגש בעיקר על מדיניות חברתית יותר שמטרתה לצמצם את הפערים הכלכליים העצומים בסין.
שנתיים של רצון טוב אלו הן גם מסגרת הזמן שקובעים משקיפים רבים עד שמודל הפיתוח הסיני, המבוסס על השקעות ממשלתיות כבדות ועל עידוד ענפי היצוא, ימצה את עצמו. המודל הזניק את סין בשלושת העשורים האחרונים ממעמד של מדינה פושטת רגל לעמדת הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, אולם כדי להמשיך להתפתח, סין תצטרך להגביר את הצריכה הפרטית ולהתבסס פחות על השקעות. הממשלה החדשה של שי תצטרך לנהל את השינוי הזה תוך שמירה על יציבות השלטון - הערך החשוב מכולם להנהגת סין היום.
המתון מהדרום מול אויב הליברלים
לא פחות מעמדת הנשיא, הסינים מצפים לראות מי יאייש את שאר המקומות בוועדה המתמדת, שבה יתפנו לפחות שבעה כיסאות. בין המתחרים על המקומות בולטים שניים: וואנג יאנג, מזכיר המפלגה של גואנגדונג, המחוז המאוכלס, המתועש והעשיר ביותר בסין, ובו שילאי, מזכיר המפלגה של עיר הענק צ'ונגצ'ינג. וואנג ובו הם יריבים ותיקים שמציגים שני מודלים כלכליים שונים, ובחירה של אחד מהם לגוף העליון של ההנהגה תוכל לרמז לאן נושבת הרוח היום בבייג'ינג.
"מודל צ'ונגצ'ינג" מבוסס על אישיותו של בו, אולי היחיד בצמרת הסינית כיום שניחן בכריזמה. הוא מטיף לחזרה לערכי הסוציאליזם, למלחמה חסרת פשרות בשחיתות ולצמצום של פערים כלכליים תוך מעורבות ממשלתית חזקה. בו יזם בנייה ציבורית בצ'ונגצ'ינג ופועל לבטל שם את שיטת רישום האוכלוסין שמפלה בין תושבים עירוניים לכפריים. בקרב החוגים הליברליים יותר בסין הכיוון של בו מעורר אימה וזיכרונות מהעבר הלא רחוק והעקוב מדם של המדינה.
הליברלים תומכים לכן בוואנג, שמעודד בגואנגדונג מודל רך יותר כלפי מבקרי המשטר, ביחד עם חיזוק שלטון החוק. ההשקפה הכלכלית שלו תישמע מוכרת לישראלים: "יש לדאוג להגדלת העוגה ולא לאופן חלוקתה", אמר וואנג לא פעם, בעקיצה מכוונת ליוזמות הסוציאליסטיות של בו. וואנג, מצדו, מתמקד בהגדלת התמ"ג תוך מעבר לתעשיות מתוחכמות ורווחיות יותר והגדלת החופש האישי של האזרח.
אם גם וואנג וגם בו ייבחרו לשבת בוועדה המתמדת, עשויה זו להיות הפעם הראשונה מאז סוף שנות השמונים שבה יהיו חילוקי דעות בצמרת. ב־1989 הקרע הגלוי בין שמרנים לרפורמיסטים בממשל הצית את הפגנות הסטודנטים והעובדים בכיכר טיאנאנמן, שהסתיימו בטבח של מפגינים.
אולם גלאור סבור שחילוקי הדעות לא יהיו דרמטיים כל כך. לדעתו, שני האישים מקצינים עמדות כחלק מהקמפיין שלהם בתוך ההנהגה. "אני מניח ששניהם יישבו לבסוף בוועדה המתמדת, ושהם יישרו קו וירככו את העמדות שלהם. אני חושב שנראה רפורמות בשנים הקרובות, אבל לא שום דבר מהפכני או קיצוני, נראה שינויים הדרגתיים".
למידע נוסף לחץ כאן
צרפת: שימור גוש היורו או רווחה לאזרחים
בימים של משבר ביבשת, צרפת בראשות סרקוזי נלחמת על שימור הגוש, ונושאת בעלויות במחיר של קיצוצים וריסון כלכלי. הולנד הסוציאליסט דואג יותר לרווחה בתוך המדינה
היתה זו שנה קשה עבור ניקולא סרקוזי. משבר החובות האירופי, שהיכה ביבשת הקלאסית וזרע חשש בכלכלה העולמית כולה, הדיר שינה מעיני הנשיא הצרפתי, ואף מנע ממנו מלהיות נוכח בלידת בתו. באותו הלילה, באמצע אוקטובר, נאלץ סרקוזי להיוועד עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בניסיון נוסף לגבש פתרון למשבר ההולך ומתרחב. זה לא היה האיתות הראשון של סרקוזי לעם הצרפתי על רצינות כוונותיו בנוגע לטיפול במשבר הפיננסי הנוכחי ובוודאי לא האחרון.
סרקוזי, שמכהן מאז 2004 כנשיא האיחוד למען תנועה עממית (UMP), המפלגה השמרנית הצרפתית, וכיהן בעבר כשר הפנים וכשר האוצר, נבחר ב־2007 לתפקיד נשיא צרפת. ב־2012 יתמודד לכהונה נוספת. בנאום לאומה בתחילת החודש פנה הנשיא הצרפתי אל אזרחי הרפובליקה ודיבר על התחלה חדשה. "אחיי האזרחים, מעגל כלכלי חדש עומד להתחיל, מעגל שיהיה שונה מאוד מקודמיו. המעגל הכלכלי הזה יתרכז ביציאה מחוב, יאזן מחדש את הכלכלה לקראת עבודה ויצרנות, נושא שהמדינות המפותחות נטו להזניח יותר מדי".
ניקולא סרקוזי נשיא צרפת צילום: בלומברג ניתן היה לצפות שהמשבר הכלכלי החמור והצעדים הקשים שנקט, צעדים שמשפיעים לרעה על חיי הצרפתים בטווח הקצר, יובילו לצניחה בפופולרית של סרקוזי לקראת הבחירות הקרבות בצרפת, שייערכו באפריל. אבל למעשה, הפופולריות של הנשיא, שסבל מירידה חדה בתמיכה הציבורית, דווקא צוברת תאוצה.
אף שעל פי חלק מהסקרים הנערכים בימים אלה בצרפת, עשוי מועמד השמאל, פרנסואה הולנד, לנצח בבחירות הקרובות, סיכוייו של סרקוזי לזכות בכהונה נוספת בת חמש שנים עדיין משמעותיים. סרקוזי פועל בתקופה האחרונה באופן נחוש בניסיון לפתור את המשבר הכלכלי. בנוסף לצעדי ריסון כלכלי שנקט בצרפת פנימה, הוא פועל באופן עקבי כדי לפתור את המשבר גם עבור מדינות כמו יוון ואיטליה, בניסיונות למנוע פשיטות רגל של בנקים גדולים (בעיקר בצרפת) בעקבות חשיפה למדינות הללו. לטובתו של סרקוזי עומדים הניסיון והכריזמה שלו.
המשבר טרף את הקלפים
כנגד סרקוזי עומדות הבטחות הקמפיין הראשון שלו לנשיאות, שבהן התחייב להעצים את כוח הקנייה של העם הצרפתי ולחזק את כלכלת המדינה - השנייה בגודלה באירופה והחמישית בעולם. אך המשבר הכלכלי האירופי טפח על פניו והפך את ההבטחות הללו לאבק ברוח. כיום סובל העם הצרפתי מאחוזי אבטלה גבוהים מאוד, שמשפיעים על כ־3 מיליון אזרחים. זאת, ביחד עם עלויות המחיה המטפסות שפוגעות כלכלית ומורלית באזרחי הרפובליקה.
מול סרקוזי מתמודד, כאמור, פרנסואה הולנד כמועמד השמאל, שנבחר להתמודדות רק לאחר פרישתו הכפויה של דומיניק שטראוס־קאהן, שנאלץ להתמודד עם האשמות בפרשיות מין. הולנד שימש כמזכיר הראשון של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית בין 1997 ל־2008, ושימש כנציג מחוז קורז הצרפתי באסיפה הלאומית של צרפת. בין השנים 2001 ו־2008 שימש הולנד כראש עיריית טולה, ובאוקטובר 2011 נבחר כמועמד לנשיאות מטעם המפלגה
הסוציאליסטית הצרפתית.
ד"ר צילה הרשקו, היסטוריונית במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר־אילן, מסבירה כי "מדובר בפוליטיקאי ותיק מאוד אך הוא לא היה הבחירה הראשונה של הסוציאליסטים. הוא נחשב לפחות אטרקטיבי בעיני ציבור הבוחרים הצרפתי, בניגוד לשטראוס־קאהן שהיה אמור לסחוף את הציבור אחריו ולנצח בקלות את הבחירות.
"דעותיו של הולנד בנושאים הכלכליים עדיין לא ברורות. הוא החליט להתחיל בקמפיין הפוליטי רק בינואר וכרגע נוח לו לשתוק - הוא נמנע מלעורר חילוקי דעות ומצליח לשמור על פרופיל נמוך ולא לעורר אנטגוניזם".
למעשה, למרות שנותיו הרבות של הולנד בפוליטיקה, שמו יצא למרחקים ככזה המתקשה להצהיר על דעותיו ואולי אפילו לאחוז בדעות פוליטיות, שלא לומר כלכליות, מוצקות. הוא ידוע כהססן, רגוע מאוד ושקט. אם ייבחר, לא יהיה זה בשל הצגת מצע פוליטי כלכלי תקיף שמנוגד לזה של סרקוזי, אלא דווקא מפני שידע מתי לא לדבר.
המלכוד של סרקוזי
לעומת הולנד, המצע הכלכלי של סרקוזי נשען על שורה של רפורמות כלכליות, שמטרתן להוביל את כלכלת צרפת אל המאה ה־21. הרשקו מסבירה כי "סרקוזי יפעל להגדלת שעות העבודה השבועיות, העלאת גיל הפנסיה וצמצום הגירעון. בעבר הצליח סרקוזי להעלות את גיל הפנסיה במדינה ל־62 למרות מחאה ציבורית נרחבת שכללה שביתה ממושכת מאוד והפגנות כוחניות. סרקוזי לא מצמץ והוכיח שהוא נחוש להשיג את מטרותיו כדי לייצב בטווח הארוך את הכלכלה".
בנוסף, פועל סרקוזי בצורה אקטיבית מאוד להרחבת היצוא, "הנשיא מוציא משלחות תעשיינים למדינות שונות, שם נחתמים הסכמי יצוא. מנגד, פועל הנשיא באופן עקבי ורציף להורדת החוב, תוך ניסיונות לעגן זאת בחקיקה".
סרקוזי מאמין גם בקשר תוך־אירופי חזק בין המדינות ובשיתוף פעולה בינלאומי הדוק עם ארה"ב ועם המדינות המתפתחות כדי להתגבר על המשבר.
הרשקו מסבירה שלמשבר הנוכחי היתה השפעה שלילית על האטרקטיביות של סרקוזי כנשיא, מאחר שהוא נאלץ להוביל מהלכים קשים. "כאשר תחזית הצמיחה למדינה ירדה, הוחלט באופן בהול על קיצוצים דרסטיים נוספים בתקציב ועל העלאות מס. כמובן שמדובר בצעדים בעייתיים מאוד למי שמבקש את קולות המצביעים. בנוסף, הצורך של סרקוזי למצוא פתרון לבעיה היוונית אינו פופולרי בקרב הציבור הצרפתי, שאיבד אמון ביכולת החזר החוב של היוונים. מדובר במלכוד לא פשוט עבור סרקוזי, שמנסה להציל את אירופה ואת צרפת גם יחד".
הרשקו מוסיפה כי "העם הצרפתי מבין שאין ברירה אלא לנקוט קיצוצים קשים כדי לצאת מהמשבר הפיננסי הקשה שאליו נקלעה צרפת לאחרונה. מצע המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית אולי נעים יותר לאוזן האזרחית - הוספת עשרות אלפי משרות ציבוריות, חזרה לפנסיה תקציבית ובאופן כללי הרחבת תקציב המדינה - אבל העם הצרפתי לא עיוור לסביבה הכלכלית המתהווה סביבו. סרקוזי הצהיר כי המצע המדובר איננו ריאלי, ונראה כי הדברים נפלו על אוזניים כרויות - העם הצרפתי מבין שאין ברירה, ושיש צורך במנהיג שיידע להוביל את הדרך בתקופה הקשה הניצבת בפניו.
"הפופולריות של סרקוזי עולה באחרונה על רקע הפעילות הבינלאומית שלו להצלת היורו. דירוג האשראי של צרפת אמנם עומד כיום על AAA, אך הוא בסכנה אם היא לא תראה שהיא פועלת למען עיגון התקציב. הציבור הצרפתי מבין שהגישה הסוציאליסטית מיושנת ולא רלבנטית, ואין ברירה אלא לנוע עם דרישות הזמן".
למידע נוסף לחץ כאן
רוסיה: אוצרות הטבע יישארו בידי המדינה
הנשיא פוטין, שבחירתו לנשיאות כמעט מובטחת, יפעל לרכז את הענפים האסטרטגיים בידי המדינה וילחם במקלטי המס, מהלך שצפוי להשפיע על החברות המקומיות
גם גודלה העצום ואוצרות הטבע שלה לא הצליחו להגן לחלוטין על רוסיה מפני רוחות המשבר המנשבות בעולם. מיליוני עניים, ירידה בקצב הצמיחה ואי־ודאות גדולה הביאו חלק מאזרחי המדינה הגדולה בעולם לחוש נוסטלגיה לימי ברית המועצות.
בבחירות הקרובות, שיתקיימו במרץ, מתבלט מועמד אחד, האיש החזק ביותר ברוסיה - ולדימיר פוטין - שמאחוריו כבר שתי קדנציות כנשיא רוסיה וקדנציה נוספת כראש ממשלה. הוא צפוי כמעט בוודאות לנצח בבחירות ולשוב לכיסא הנשיאות. התוכנית הכלכלית של פוטין לכהונה נוספת שהפעם תהיה ארוכה יותר - שש שנים (כך על פי חוק חדש שהעביר בפרלמנט במהלך היותו ראש ממשלה) - כוללת את קידום המגזר התעשייתי של המדינה.
ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה צילום: אלכס קולומויסקי
היעד שמציב פוטין לעצמו ולצוות שיעבוד איתו הוא האצת קצב הצמיחה של הכלכלה הרוסית ל־%6–7% בשנה. "במהלך חמש השנים הקרובות על רוסיה להתברג בין חמש הכלכלות המובילות בעולם", אמר פוטין בנאום ההכרזה שלו על ההתמודדות לנשיאות.
בקדנציה החדשה מתכוון פוטין, המוביל בסקרים באופן ניכר על פני יריביו, לדון עם ראשי החברות הגדולות על שינוי החוקים הנוגעים לאקלים העסקי במדינה. ברמת ההצהרות הוא מדבר על הסרת חסמים ושיפור התחרותיות במגזר העסקי, ובכוונתו לקצר את הזמן בין תכנון הפרויקט למועד הוצאתו לפועל.
בנוסף, פוטין מתכוון להעלות את המסים המוטלים על מגזר הכרייה - המגזר החזק ביותר בכלכלה הרוסית - ובמקביל להפחית את נטל המס על המגזר היצרני. כך, למשל, מס על יצרני מכונות ברוסיה עומד כיום על 11%, בעוד שחברות העוסקות בכריית מתכות משלמות 3% בלבד.
במקביל מדבר ראש הממשלה על שינוי שיטת המיסוי, שכיום אחידה לכל שכבות האוכלוסייה. הוא מבקש להטיל מסים גבוהים יותר על העשירונים העליונים וקורא לבחון את מדיניות המסים. פוטין מתכוון גם להיאבק בתופעת מקלטי המס מחוץ לרוסיה, הפופולריים בקרב אנשי עסקים מקומיים. בכוונתו להשיב לכלכלה בתוך שלוש שנים 43 טריליון רובל (כ־1.5 טריליון דולר) שזלגו לחו"ל.
עם הפנים לאירופה
פוטין מחזיק בדעות דומות לנשיא הנוכחי של רוסיה, דמיטרי מדבדב. שניהם מתבטאים בעד מודרניזציה של הכלכלה והתעשייה הרוסית, אך פוטין דוגל בתהליך אטי ומדבדב סבור שיש לבצע צעדים מהירים. בנוסף, מדבדב מוביל קו פרו־מערבי יותר ומנסה לפתוח את הכלכלה בעוד שפוטין מעדיף לראות את רוסיה כמשק סגור יותר, כאשר הקשר המרכזי לעולם מתבצע דרך יצוא גז ונפט.
אולם, למרות הדומיננטיות של פוטין, הוא אינו המועמד היחיד לנשיאות. שורה של מועמדים נוספים המביאים עמם קשת רחבה של גישות - מהליברלית ועד הקומוניסטית - חושקת אף היא בתפקיד. אחד המועמדים היותר מעניינים הוא המיליארדר מיכאיל פרוחורוב - איל ההון ששוויו מוערך ב־18 מיליארד דולר. פרוחורוב, בעל הדעות הליברליות, הכריז בהודעתו על ההתמודדות לתפקיד הנשיאות, שהצעד הראשון שלו יהיה חנינה למיכאיל חודורקובסקי - כיום אחד האסירים המפורסמים בעולם ובעבר בעל שליטה בחברת נפו יוקוס והאיש העשיר ברוסיה.
פרוחורוב מבקש לפעול לשינוי חוקי העבודה של רוסיה ובראש ובראשונה להאריך את שבוע העבודה. הוא כותב באתר שלו כי "עוני מוליד תרבות משלו. אנשים מעדיפים לא לעשות כלום ולקבל שכר זעום מאשר לעבוד קשה יותר ולקבל שכר מכובד". לדבריו, שכבה גדולה של תושבי המדינה התרגלו לדאוג רק לצרכים בסיסיים ללא מותרות וללא חיסכון. הוא מבקש לשנות את המצב ע"י יצירת מקומות עבודה חדשים, קידום הקמת מפעלים תעשייתיים וחברות טכנולוגיה.
כמו כן, פרוחורוב מבקש להגדיל את שיעור המועסקים בתעשיות שונות על חשבון מועסקים בענף השירותים, שבו עובדים כיום כ־50% מתושבי המדינה. לצד זאת, פרוחורוב מבקש גם לצמצם את תקציב הביטחון ובמקביל להעלות את התקציבים החברתיים. לדעתו, אחד השינויים המהותיים שלהם זקוקה רוסיה הוא חובת הסכמי עבודה בין עובד לבין מעסיק, חובה שלא קיימת כיום.
בין ההתבטאויות המעניינות של פרוחורוב היתה ההצעה לוותר על הרובל הרוסי ולהצטרף לגוש היורו. לדעתו של איל ההון, צירופה של רוסיה לגוש יכולה להציל את אירופה ואת העולם ממשבר כלכלי חמור.
געגועים לברית המועצות
באופן מפתיע, אחד המתמודדים שזוכה לתמיכה רחבה בציבור הוא גנאדי זיוגנוב העומד בראש המפלגה הקומוניסטית של רוסיה. הוא דוגל בחלוקה צודקת של המשאבים בהתאם לתרומתו של הפרט לחברה. רבים מהעקרונות שאותם מבקש לקדם זיוגנוב זהים לאלה שעליהם הושתתה בריה"מ.
באתר מפלגתו מפרסם זיוגנוב את "תוכנית המינימום": הוא קורא להחזיר הטבות למשפחות ברוכות ילדים (מוגדרות ברוסיה כבנות שלושה ילדים ומעלה), להלאים את אוצרות הטבע של רוסיה ולהזרים את כל ההכנסות מפעילות בתחומים אלה לרווחת תושבים.
דרישה נוספת קוראת להחזיר לרוסיה את כספי המדינה המתנהלים בבנקים זרים ולהזרימם לפיתוח חברתי. בתחום החוב הוא מתכוון לתת עדיפות לחוב הפנימי על פני החיצוני ולפצות את התושבים על פיקדונות שאבדו בתקופת הרפורמות הכלכליות לאחר פירוק בריה"מ. שינוי נוסף הוא הכנסת מס פרוגרסיבי ושחרור בעלי ההכנסות הנמוכות ממסים.
מתמודד נוסף שנהנה באופן קבוע מתמיכה של ציבור המשכילים אך לא מצליח לתרגם אותה להצלחה בקלפי הוא סרגיי מירונוב, מנהיג מפלגת "רוסיה צודקת" הדוגלת, בין היתר, בצדק חברתי. המצע הכלכלי שלו כולל מעבר מכלכלה המושתתת על הכנסות מיצוא הגז והנפט לכלכלה יצרנית.
הוא דוגל בחינוך, דיור בר־השגה, צמצום הפערים החברתיים ושינוי של חלוקת ההכנסות באמצעות רפורמת מיסוי מקיפה והגדלת מעורבות המדינה בתהליכים כלכליים.
מועמד נוסף, ואחד הפוליטיקאים הוותיקים ברוסיה, הוא ולדימיר ז'ירינובסקי, העומד בראש מפלגת דמוקרטית־ליברלית (LDPR) שמביאה איתה ניחוח לאומני ונוסטלגיה לברית המועצות לשעבר. אחת הטענות המרכזיות של ז'ירינובסקי היא שהרווחים ממכירת הנפט והגז נוצלו בצורה לא אפקטיבית בשני העשורים האחרונים וכי הכלכלה הרוסית נבנתה על בסיס מודלים אמריקאיים שגויים.
המצע של ז'ירינובסקי כולל רפורמות מס ובהן ביטול המע"מ, הטלת מסים גבוהים על חברות המשתמשות במקלטי מס והקמת חומות מכס והגדלת הייצור המקומי, בין היתר באמצעות הזמנות ממשלתיות. בנוסף, הוא מציע לאסור על הפקדת כספי מדינה בחשבונות בנקים זרים ולהעניק פטור ממסים לתחומי ייצור עתירי ידע.
למידע נוסף לחץ כאן
