השורה התחתונה: קרב ההישרדות של תעשיית הזיקוק בארה"ב

בחודשים האחרונים מתחוללים בענף זיקוק הדלק בצפון־מזרח ארצות הברית שינויים מרחיקי לכת. בתקופה האחרונה חלה ירידה מתמשכת בהיקף התפוקה של בתי הזיקוק באיזור זה, כאשר כיום כמה מהם נמצאים תחת סכנת סגירה. למעשה, אין מדובר בתופעה זניחה, אלא בסגירת בתי זיקוק שיחד אחראים ל־50% מכושר זיקוק הנפט באיזור זה. בניתוח זה נסביר את המשמעות של התהליכים הללו, שעובר כיום ענף בתי הזיקוק האמריקאי, ובעיקר כיצד הם צפויים להשפיע על המחירים בשוק.

באופן עקרוני ניתן לומר כי המציאות הקשה הזאת, שאליה נקלעו בתי הזיקוק, נובעת מכך שלאורך תקופה ארוכה השינוי במחירי הנפט הגולמי היה גבוה משיעור השינוי במחיר הבנזין - המוצר אותו מייצרים בתי הזיקוק מהנפט. מהלך מתמשך זה גרם לירידה במרווחי הזיקוק - כלומר ברווחיות של בתי הזיקוק - והקשה על פעילותם. הפער הזה בין המחירים הלך והעמיק החל מספטמבר בשנה שעברה, והגיע לשיא כמה חודשים מאוחר יותר בדצמבר.

לפי ההערכות בענף, הפער הזה הוא אחד הגורמים העיקריים לירידה שנרשמה בחודשים האחרונים בתפוקת בתי הזיקוק בצפון־מזרח ארה"ב, וכפועל יוצא לסכנת הסגירה המרחפת מעליהם בימים אלה (יש לציין שחלקם כבר נסגרו בפועל). אולם, כדי להבין מה עובר על תעשיית בתי הזיקוק האמריקאית יש צורך לקחת קודם כל צעד אחד אחורה, ולהסביר כיצד פועל בית זיקוק. בית זיקוק הוא מפעל המעבד נפט גולמי. מהנפט הגולמי מייצרים בעיקר מוצרי דלק, כגון בנזין וסולר, אך בנוסף מפיקים בתהליך עוד חומרים המשמשים כחומרי גלם במפעלים אחרים (למשל, מפעלים פטרוכימיים). נהוג למדוד את רווחיות בית הזיקוק על פי מרווח הזיקוק אותו הוא מסוגל לייצר. מרווח הזיקוק הוא המרווח בין עלות הנפט הגולמי, שכאמור משמש כחומר הגלם בתהליך הזיקוק, לבין ההכנסות ממכירת התזקיקים הסופיים (למשל, סולר ובנזין).

כאשר מדברים על נפט כדאי להבין שבעולם קיימים יותר מ־150 סוגים שונים של נפט גולמי, שנבדלים ביניהם, בין היתר, במשקלם הסגולי וברמות הגופרית. נהוג לקבוע את משקלו הסגולי של הנפט לפי סולם ערכים (API), שקבע מכון הנפט האמריקאי. באופן כללי, מחירו של נפט גולמי קל לרוב יהיה גבוה יותר מנפט גולמי כבד, וזאת מכיוון שדרושים תהליכי זיקוק פשוטים יותר לזיקוקו של הנפט הקל יותר, ובמקביל ניתן להפיק ממנו יותר מוצרים יקרים יותר, כגון בנזין וסולר, ופחות מוצרים זולים, כגון מזוט. בתי הזיקוק נמדדים על ידי יכולת המתקנים שלהם לעבד חומרים יקרים פחות (נפט גולמי כבד ובעל תכולת גופרית גבוהה), למוצרים בעלי ערך מוסף גבוה. ככל שבית הזיקוק "מורכב" יותר, יש ביכולתו לקבל חומרי גלם "כבדים" יותר, ולהפיק מהם כמות מוצרים סופיים יקרים רבה יותר.

שינויים מהותיים בתעשיית הזיקוק בארה"ב

הביקוש העולמי לנפט מונע הן על ידי ביקושים ריאליים, והן על ידי ביקושים ספקולטיביים (משקיעים פיננסיים), כאשר הביקוש לתזקיקי הנפט הם בעיקר ביקושים ריאליים. וכך, היצע וביקוש אזוריים לתזקיקי הנפט הם שמשפיעים על מחירם, הרבה יותר מהשפעת ההיצע והביקוש האזוריים לנפט הגולמי. באופן כללי ניתן לומר שמרווחי הזיקוק מושפעים לטובה מצמיחה כלכלית. מנגד, עלייה במחירי הנפט הגולמי, לעומת זאת, לא בהכרח תגרור עלייה של מרווח הזיקוק, וקורה לעיתים שהיא אף תגרור אותו לירידה.

כדי להבין מי נגד מי ואת סדרי הגודל בתעשייה העולמית הנה קצת נתונים השוואתיים. בשנת 2010 הסתכמה יכולת הזיקוק העולמית בכ־92 מיליון חביות נפט ביום - 33.5 מיליארד חביות בכל השנה (רק לשם השוואה, בישראל מזקקים מדי שנה כ־80 מיליון חביות נפט - היקף המתקרב לכמות העולמית היומית). אזור אסיה פסיפיק הוא האזור בעל כושר הזיקוק הגדול בעולם (אחראי לכ־31% מכושר הזיקוק העולמי), כאשר אחריו ברשימה נמצאות מדינות ברית המועצות לשעבר (27%) ואחריהן צפון אמריקה (23%). בשנה זאת עמדה תפוקת בתי הזיקוק (ממוצע עולמי) על 81.5% מהתפוקה המקסימלית.

מבחינת כושר זיקוק מקסימלי, ארה"ב היא המובילה העולמית, כאשר ב־2010 עמד חלקה על כ־19% מיכולת הזיקוק העולמית וזוקקו בה 17.5 מיליון חביות ביום. ב־60 השנים האחרונות ארה"ב כמעט ושילשה את כושר הזיקוק שלה, ונכון לסוף 2011, פעלו בארה"ב 148 בתי זיקוק. ניתוח היסטורי של תעשיית הזיקוק במדינה מעלה כי בשנים האחרונות נרשמו בה שתי מגמות מהותיות: ירידה בכמות בתי הזיקוק מחד, לעומת התרחבות של יכולת הזיקוק של כל בית זיקוק.

וכך, הירידה הנמשכת במספר בתי הזיקוק האמריקאיים מאז שנות החמישים התייצבה בתחילת שנות ה־2000 על כ־150 בתי זיקוק (לעומת כמעט 350), כשבמקביל — כושר הזיקוק הממוצע מאז שנות השמונים יותר מהוכפל - מכושר זיקוק ממוצע על 55 אלף חביות ביום בשנות השמונים, כיום נושק הממוצע ל־120 אלף חביות.

ניתוח מצב התעשייה בתקופה האחרונה מעלה כי עליית מחירי הנפט בשנת 2008, לצד המיתון שאליו נקלעה ארה"ב באותה שנה, הביאו לירידה בביקושים לתזקיקי נפט בארה"ב, שגרמה לירידה בניצולת הממוצעת של בתי זיקוק בארה"ב מ־86% ב־2008 לכ־84% ב־2009. ירידה זו בתפוקת בתי הזיקוק היא למעשה זו שהובילה לירידה ברווחיות בתי הזיקוק בארה"ב.

דלתא מקצרת את שרשרת האספקה חברת התעופה הבינה כי לא נכון לחכות לבעיות אספקה או לעליות מחיר של דלק סילוני - ורכשה בית זיקוק אמיר פוסטר לכתבה המלאה 

כאשר בוחנים את תחום האנרגיה בארה"ב מקובל לחלק את המדינה לחמישה אזורים גיאוגרפים: החוף המזרחי, המערב התיכון, אזור מפרץ מקסיקו, אזור הרי הרוקי והחוף המערבי. האזורים עשויים להיות מושפעים ממגמות שונות, כאשר בשנים 2010 ו־2011 השתפרה רווחיות בתי הזיקוק בארה"ב הן באזור המערב התיכון, בשל גישה למקורות נפט גולמי זול, והן באזור מפרץ מקסיקו שמכיל בתי זיקוק בעלי מורכבות גבוהה שמהם קיימת אפשרות לייצא תזקיקים.

בתי הזיקוק בצפון־מזרח המדינה היו הנפגעים העיקריים מירידת הביקושים לתזקיקי נפט, שנבעה מעליית מחירי הנפט הגולמי. בתי זיקוק אלה נחשבים לבעלי מורכבות נמוכה ביחס למקביליהם באזור מפרץ מקסיקו (אזור המהווה מקור חשוב נוסף לתזקיקי נפט עבור צפון־מזרח ארה"ב), ובעלי יכולת נמוכה יותר לרכוש נפט גולמי זול. נדגיש כי עלות רכישת הנפט הגולמי היא הרכיב היקר ביותר בסל חומרי הגלם שבהם משתמש בית הזיקוק, אך לא כל בתי הזיקוק נהנים מרכישת נפט גולמי זול יחסית. בממוצע, בתי הזיקוק בחוף המזרחי רוכשים את הנפט הגולמי היקר ביותר בארה"ב.

ווילאם קלסה, מנכ"ל וולארו אנרג'י צילום: בלומברג

לחיסרון תחרותי זה יש להוסיף את העובדה שעלייה במחירי חומרי הגלם גוררת צורכי הון חוזר גדולים במיוחד, שדרושים לרכישת הנפט הגולמי היקר, ונקבל תנאים לא פשוטים עבור פעילות בתי הזיקוק באזור הצפון־מזרחי. למעשה, תנאים אלו גרמו בסופו של דבר לסגירת שני בתי זיקוק גדולים באזור בסוף 2010, כאשר שני בתי זיקוק נוספים עומדים כעת בסכנת סגירה.

המגמות שהתרחשו בתעשיית הזיקוק האמריקאית השפיעו, כאמור, במידה ניכרת על תשעה בתי הזיקוק שקיימים בצפון־מזרח ארה"ב. לאחר שב־2010 נסגרו שני בתי זיקוק, נכון להיום, עוד שלושה מבתי הזיקוק באיזור זה נמצאים תחת סכנת סגירה (כאשר בית זיקוק אחד כבר נמכר לאחרונה לחברת דלתא. ראו הרחבה).

כמה מהותית המציאות הזאת? בהתחשב בכך שכושר הזיקוק הכולל של בתי הזיקוק באזור צפון־מזרח ארה"ב מסתכם בכ־1.4 מיליון חביות ביום, ולכל אחד מבתי הזיקוק שנסגרו היה כושר זיקוק של כ־180 אלף חביות ביום — מדובר בסכנה לכ־26% מכושר הזיקוק באיזור. בנוסף, חברת סאנוקו שסגרה כבר שני בתי זיקוק באזור הודיעה כי בית הזיקוק הגדול ביותר באזור (הממוקם בפילדלפיה) שאותו היא מפעילה ייסגר ביולי השנה אם לא יימצא קונה. השלכות של מהלך כזה עשויות להיות דרמטיות לאזור מכיוון שלבית הזיקוק הזה כושר זיקוק של 335 אלף חביות ביום, והוא אחראי למעשה לשליש מכושר הזיקוק הזמין בצפון־מזרח ארה"ב.

למעשה, אנו מעריכים כי אם בסופו של דבר ייסגר בית הזיקוק בפילדלפיה, המציאות עלולה להשתנות מהקצה אל הקצה, שכן מהלך כזה יביא למחסור זמני בתזקיקי נפט בצפון־מזרח ארה"ב שיגרום לעליית המחירים שלהם. במקרה כזה, בתי זיקוק הנמצאים באזורים אחרים של ארה"ב יכולים לעזור להתגבר על המחסור בתזקיקים, אך הבעיה העיקרית היא לוגיסטית, שכן יהיה קשה להעביר את כמויות התזקיקים החסרות.

מלבד הבעיה המקומית, נראה כי גם היקף יבוא התזקיקים מאירופה צפוי לרדת עקב סגירה של בתי זיקוק ביבשת. אגב, עקב סגירת בתי זיקוק באירופה נראה כי גם שם יחפשו אחר מקור נוסף לתזקיקים, כאשר אחד המקורות האפשריים לכך הוא בתי הזיקוק בארה"ב. ההתפתחויות האחרונות בתחום הזיקוק בארה"ב ובאירופה עשויות להביא בטווח הקצר לעלייה במחירי התזקיקים, עד שהשוק יתאזן. עלייה זו במחירי התזקיקים (ביחס למחירי הנפט הגולמי) עשויה לגרום למרווחי זיקוק גבוהים יחסית בארה"ב ולעלייה בניצולת של בתי הזיקוק במדינה.

ארבע חברות שעשויות להרוויח מהמחסור

משקיע שמעוניין להיחשף לשוק הזיקוק בצפון־מזרח ארה"ב יכול לרכוש מניות של חברות המחזיקות בבתי זיקוק שצפויים ליהנות מעליית מחירי התזקיקים, חברות שבסיס פעילותן לא ממוקם בצפון־מזרח ארה"ב. ניתן למנות ארבע חברות שייהנו מהשפעה חיובית באזור פעילותן במקרה שייווצר מחסור בתזקיקים בצפון־מזרח ארה"ב, כאשר במקביל אזור הפעילות שלהן מספיק חזק (גם ללא המחסור) ומניב מרווחי זיקוק נאים.

אחת החברות המעניינות היא הוליפרונטיר, הפועלת בעיקר במרכז ארה"ב באזורים הנהנים ממרווחי זיקוק גבוהים. החברה מפעילה חמישה בתי זיקוק, עם כושר הזיקוק כולל של כ־443 אלף חביות ביום. חברה מעניינת נוספת היא ווסטרן ריפיינינג, הפעילה בעיקר בדרום־מערב המדינה. לחברה שני בתי זיקוק, בעלי כושר זיקוק מצטבר של כ־151 אלף חביות נפט ביום. בבעלות החברה בית זיקוק נוסף בווירג'יניה (צפון־מזרח ארה"ב) שנסגר באופן זמני בספטמבר 2010, אולם החברה ממשיכה לנפק דלקים באזור באמצעות טרמינלים שבבעלותה. לווסטרן ריפיינינג נהנית ממאזן חזק, המאפשר לה לעמוד בצורה יפה גם בתקופות קשות לענף הזיקוק ולנצל הזדמנויות שונות.

השלישית היא וולארו אנרג'י המפעילה 15 בתי זיקוק בעלי מורכבות גבוהה, המאפשרים לקנות נפט גולמי באיכות נמוכה יחסית ובמחירים נמוכים. כושר הזיקוק שלה עומד על כ־3 מיליון חביות ביום, כאשר היא פעילה בשני תחומים שונים, אתנול ומכירה קמעונאית של תזקיקי דלקים. עיקר פעילותה מתרכזת בארה"ב ובקנדה והיא מספקת תעסוקה לכ־20 אלף עובדים. החברה הרביעית היא סאנוקו, הפועלת גם בתחום הקמעונאות והלוגיסטיקה. זרוע הקמעונאות של החברה מפעילה יותר מ־4,900 תחנות דלק בארה"ב כולל חנויות נוחות. בעזרת תחנות אלו החברה מכרה בשנה האחרונה 5 מיליארד גלון של בנזין.

הכותב הוא אנליסט בדש ברוקראז'