המחאה בעולם: הכיכרות ריקות, אבל הפעילות נמשכת

בקיץ 2011 החל גל של יציאה עולמית מהארון - המחאה החברתית העולמית חשפה ברבים תחושה גלובלית משותפת של תסכול מכניעת המערכת לאליטות הכלכלית, שצברו כוח גדול מדי על חשבון ה־99%. למרות השוני בין המדינות, הבושה האישית שחשו רבים בעולם המערבי על חוסר היכולת להתפרנס בכבוד, התחלפה בהבנה קולקטיבית שהם לא לבד, וברצון להגדיר מחדש את היסודות שעליהם נבנית החברה, כך שהכלכלה תשוב לשרת בני אדם ולא להפך.

מאז אמנם קופלו האוהלים והכיכרות התרוקנו, אך התסיסה החברתית, השינוי התודעתי העולמי והרצון לפרק את מנגנוני השליטה, רחוקים מלהיות נחלת העבר.

בפתח קיץ 2012, "כלכליסט" משרטט את תמונת המצב בכמה ממוקדי המחאה העולמיים הבולטים בשנה האחרונה.

ספרד: נלחמים בפינוי תושבים שבתיהם עוקלו

כיכר פוארטה דל סול במדריד - סמל מחאת "הזועמים" הספרדית שהציתה לפני מעט יותר משנה את גל המחאה העולמי התמלאה והתרוקנה בשנה האחרונה בקצב שלא היה מבייש מזנון ארוחת בוקר במלון באילת. תנועת M־15, שאנשיה כיסו את כיכרות הערים המרכזיות באוהלים, ממשיכה לארגן אספות עממיות ולהיאבק, בין היתר, בפינוי תושבים שבתיהם עוקלו. התנועה גיבשה רשימת דרישות מן הממשלה השמרנית החדשה ל־2012, ובהן שינוי שיטת הממשל ושקיפות שלטונית.

ההצעות שהגיעו לפרלמנט הנוגעות לחיזוק הדמוקרטיה וריסון השחיתות נדחקו הצידה בשל המצב הכלכלי המחמיר - לפני שבועיים הממשלה הודתה שתיאלץ לבקש סיוע חיצוני של כ־100 מיליארד יורו למערכת הבנקאית. לנוכח הגידול בגירעון, קרוב לוודאי שהממשלה תמשיך בקיצוצים - הפחתת דמי האבטלה, העלאת גיל הפרישה וכיו"ב. למרות שניסו לדחוק אותה לשוליים בטענות כי הפעילים הם אנשי שמאל הזוי, התנועה לא מתכוונת להיעלם. על פי סקרים אחרונים, 70% מהספרדים מזדהים ותומכים ביעדי M־15. החילוץ שתקבל מערכת הבנקאות של ספרד יכניס את הממשלה לחוב עמוק, שישולם שוב מכיסי האזרחים. מאחר שהחוב הזה ודאי ייאלץ את הממשלה להחמיר את הקיצוצים עוד יותר, אין לדעת אם התסכול והזעם הציבורי לא יתועלו בהמשך לפסים אלימים יותר.

ספרד. רשימת דרישות מהממשלה צילום: אי פי איי

ארה"ב: מושגים מהמחאה חדרו לתעמולת הבחירות

אנשי תנועת "לכבוש את וול סטריט" (OWS) סבורים ש-1,000 המפגינים שהשתלטו בספטמבר על פארק זוקוטי במנהטן שינו את הנרטיב בארה"ב. חמישה חודשים לפני הבחירות לנשיאות, המושגים "פערים" ו"אי שוויון" מככבים בקמפיינים של שני המועמדים, יחד עם סיסמת ה"1% נגד ה-99%". כמו כן, בעוד שהדיון הפוליטי נסוב בעיקר סביב עומק הקיצוץ בשירותים הציבוריים, מאז, השאלה הזאת ירדה מהפרק. אחרי שפונו בברוטאליות על ידי המשטרה מהפארקים והכיכרות, OWS כבר לא "כובשים" היום את המרחב הציבורי. OWS פועלים כיום בעיקר נגד עיקולי בתים ומחפשים דרכים חדשות למאבק. בסך הכל התנועה זוכה לתמיכה ציבורית לא מעטה.

ארה"ב. שינו את הנרטיב צילום: אי פי איי

בריטניה: המפגינים מכיכר פינסבורי המשיכו בחייהם

מאהל המחאה בכיכר פינסבורי הפך בחודשים האחרונים לחלק מהנוף של הסיטי, הרובע הפיננסי של לונדון. הוא הוקם באוקטובר ושרד את הקור המקפיא של החורף, מה שהפך אותו לאחד ממאהלי המחאה הוותיקים בעולם. השלטים שנתלו בו והקריאות לעבר עוברים ושבים ברחוב להצטרף למחאה פסקו לפני כשבועיים, כשפינתה אותו המשטרה בשקט וללא אלימות.

נראה שההישג היחיד של המחאה הוא תודעתי: היא הצליחה להחדיר שורה של נושאים לתוך הדיון הציבורי, בעיקר כאלה הנוגעים להתנהגות הבנקים וחברות שונות ולמדיניות הצנע של הממשלה הנוכחית. נראה שהמצב הכלכלי ההולך ומחמיר בבריטניה והעובדה שלא היה למחאה שום הישג קונקרטי, הוציאו לה את הרוח מהמפרשים. כפי שזה נראה כרגע המחאה הבריטית גוועת, אבל אולי יום אחד היא עוד תתעורר.

בריטניה. המחאה גוועת צילום: בלומברג

יוון: מסורת חדשה של הפגנות א־מפלגתיות

ליוון מסורת של הפגנות סוערות, שהחריפו בשנים האחרונות עם הידרדרות הכלכלה למצב שדרש חילוץ של מאות מיליארדי יורו. כדי לקבל אותו, היוונים מתמודדים עם מדיניות צנע וקיצוצים שהורידו את שכר המינימום, צמצמו את מערכת הבריאות והחינוך, העלו את שיעור האבטלה והורידו את רמת החיים במדינה. ממאי 2011 התפתחה מסורת חדשה של הפגנות בערים הגדולות, שייחודן בהיותן א־מפלגתיות, לא קשורות לאיגודי העובדים ולא אלימות. חלק מההפגנות הפכו בהמשך לאלימות יותר, בייחוד באתונה.

בסבב הראשון של הבחירות בחודש שעבר אף אחת מהמפלגות לא זכתה ברוב להקמת ממשלה, עובדה המעידה על מידת האמון היווני בפוליטיקאים. אמנם בסבב השני נבחרה המפלגה שתשאיר את יוון באיחוד, אך ראש הממשלה החדש כבר התחייב להקפיא פיטורים במגזר הציבורי, לא להעלות מסים ולא להחמיר את הצנע.