הקברניט
עד כמה מסוכן חיל האוויר הסעודי - ועבור מי?
עם צי F15 יותר מתקדם משלנו, הדרכה אמריקאית ודגש על תקיפות ארוכות טווח, חיל האוויר המלכותי של סעודיה הוא יריב קשוח ביותר. את עוצמתו יוכל להפעיל גם נגד היריבה הקלאסית איראן, אבל גם נגד שחקנים אחרים. מה מיוחד בו, ומה יעשה עם החמקנים שיקבל?
שלום, כאן הקברניט; מה אתם יודעים על חיל האוויר הסעודי המלכותי (RSAF)? אני מודה שאותי הוא מרתק; חיל שכמו חיל האוויר שלנו גם הוא הוקם לפני המדינה שהוא משרת, גם הוא אסף מטוסים מכל הבא ליד, וגם הוא מחזיק בכוח אדיר שיכול להכות בעוצמה בכל פינה במזה"ת. היום נדבר עליו ונלמד מה עושה אותו לכל כך מיוחד, מה הוא באמת מתכוון לעשות עם החמקנים שיקבל מארצות הברית, ולמה לאיראן יש סיבה טובה לפחד.
חיל האוויר הסעודי נולד בתור שירות האוויר של ממלכת חיג'אז, אי שם בשנת 1921. היו לו תשעה מטוסים מתוצרת בריטניה, שגם סיפקה את ההדרכה ותפיסות ההפעלה. במקור, הטייסים היו מתנדבים מאירופה, חוץ מאחד: עבדול סלאם סרחאן, הטייס הערבי הראשון.
16 צפייה בגלריה
מטוס ווסטלנד וופיטי בריטי ומדריכי טיסה בריטיים, לצד טייסי חיג'אז
(צילום: Janes archive, התמונה עובדה באמצעות AI)
החיל החיג'אזי בילה את רוב זמנו במוסך: באותם הימים לא תוכננו המטוסים לשרוד סביבה קשוחה כמו חצי האי ערב, עם סופות החול שלו שהרסו מנועים ורכיבים. אך כידוע, הצורך הוא אבי כל המצאה ואנשי החיל מצאו עוד ועוד דרכים לייעל פעילות בשדות תעופה מדבריים. כשכבשה סולטנות נג'ד את חיג'אז ב-1926 עבר לידיה שירות האוויר, ואחרי כינון מדינת סעודיה ב-1932 הפך לחיל האוויר הרשמי שלה.
עד לשנת 1957 היה זה אחד מחילות האוויר הכי פרימיטיביים במזרח התיכון: כשמטוסי הסילון של ישראל ומצרים התגוששו בשמי סיני, בסעודיה עוד טס הפארמן 11 שורטהורן הצרפתי, אווירון עשוי עץ מצופה בד שהשתתף במלחמת העולם הראשונה. עידן הסילון הסעודי נפתח עם רכישת עשרים מטוסי דה הבילנד ומפייר ממצרים; ב-1958 הצטרפו אליהם גם שישה עשר מטוסי F86 סייבר אמריקאיים וב-1966 - גם מטוסי האנטר ולייטנינג מבריטניה.
הסעודים לא הרבו להתאמן ולהפעיל את כוחם האווירי, כי לא הצטרכו: הממלכה גילתה שהיא עשויה מנפט יותר משלושים שנה לפני כן, ונהנתה מתמיכת הלקוחות במערב. לכן לא השקיעה בצבא התקפי; כולם רוצים להיות חברים של מלך הנפט.
הכל השתנה בסוף הסבנטיז, עם פרוץ מלחמת איראן-עיראק. עד אז, חיו הסעודים עם שכן משוגע אחד - סדאם חוסיין הבלתי צפוי. והנה, נולד להם שכן משוגע חדש: איראן השיעית, שעד מהרה הפכה לנמסיס, יריב נצח דתי ומדיני. בו ברגע פרצה מלחמה קרה חדשה, שרק לפני שנתיים עקפה באורכה את המלחמה הקרה של האמריקאים והסובייטים. כאן גם החלה הממלכה להגדיל ולחזק את צבאה במהירות.
מה יש לסעודיה נגד איראן, ולהיפך? במילה אחת, הכל. אלו שתי מדינות מאוד דתיות והסיפור פה דומה לזה של "מלחמת הכוכבים": שני צדדים שאחד מהם מרוצה מהמצב הקיים, מהגישה שלו למשאבים, מהשליטה שלו באוכלוסיה ומההשפעה האזורית והעולמית.
ולכן, ישאף תמיד לשמר את המצב, לייצר ולתחזק סדר. מולו קם צד שרוצה לחולל הפיכות, ומייצר כאוס דרך איומים, תככים ומזימות מאחורי הקלעים - כשהמטרה היא לדחוף מדינות מוסלמיות לכדי שיתוף פעולה, ולהיות נוחות יותר להשפעה השיעית. איך זה נראה בשטח? כל צד חובר לממשלות או לכוחות פרוקסי שנאבקים בהן, ומציע עזרה והשפעה בצורת כסף, נשק ומשאבים.
הרעיון הוא לייצר תלות ואינטרסים משותפים כדי לעצור את התפשטות והשפעה הזרם הדתי המתחרה. למשל, אחרי שאיראן חימשה את החות'ים בתימן, חברה סעודיה לשלטון הסוני ואף נלחמה לצידו במחבלים.
בעוד חמינאי ושלוחיו מפזרים איומים כמו שהם נושמים, השלטון הסעודי עומד היכון בשקט; מאחוריו ניצב חיל אוויר שמדבר בשבילו - ועתה נכיר אותו קצת. מערך מטוסי הקרב הסעודי עצום ומגוון, ברמה שחוצה יבשות.
עמוד השדרה שלו הם 211 מטוסי F15 משופרים, שכולם חדשים יותר משל צה"ל ומצוידים בחימוש ארוך טווח, פצצות חכמות ממיטב התוצרת האמריקאית, וטייסים שמתאמנים ביחד עם ארצות הברית.
חוד החנית הם 84 מטוסים מדגם EX איגל 2, התצורה הכי חדשה ועוצמתית של ה-F15 בעולם. יש לו שיפורי מנועים, יכולת נשיאה של יותר חימוש, טווח משופר ומערכות הגנה מגוונות.
ביחד איתם טסים 71 מטוסי יורופייטר טייפון מתוצרת בריטניה, גרמניה, איטליה וספרד - מטוס הקרב הכי מתקדם באירופה כיום. הטייפון מסוגל לטוס לטווח ארוך מאוד, חתימת המכ"מ שלו נחשבת לנמוכה במיוחד והוא נושא סנסור תרמי שמסוגל לגלות חמקנים מבלי להפעיל סנסור משדר. כמו כן, הטייפון נושא טילי מטאור נגד מטוסים לטווח של כ-200 ק"מ.
את מערך מטוסי הקרב סוגרים 81 מטוסי פאנאוויה טורנדו, הכלי שקדם לטייפון בשירות צבאות אירופה. זה מטוס ותיק שלא מזמן חצה את גיל 50, אך עודנו כלי מהיר לתקיפה מרוחקת. וכל הכוח הזה יכול להגיע לכל נקודת עימות באזורנו: סעודיה מפעילה לא פחות מ-22 מטוסי תדלוק, שחלקם מתקדמים מאוד.
הקטלוג הזה מאוד מעניין משום שהוא מראה חיל אוויר שנבנה להיות מאוד התקפי: מספר גדול של מפציצי קרב ארוכי טווח בצירוף הרבה מתדלקים שיכולים לתמוך בהם מאפשרים תקיפה בתצורת רצף.
הכוונה היא לאוטוסטרדת הפצצות שתיפתח לאויב על הראש ותימשך ימים שלמים. בעוד חדירה והפצצה בודדת היא דבר מסוכן, קמפיין הפצצה מתמשך הוא בגדר איום קיומי: האזרחים בארץ האויב יטענו ובצדק שהשלטון לא מסוגל להגן עליהם.
מערך הקרב הסעודי מתאמן הרבה מאוד כדי לממש את האיום בעת הצורך: כ-180 שעות אימון שנתיות לטייס, יותר משל רוב טייסות חיל האוויר האמריקאי. ובגלל שהרבה נפט מביא המון כסף, לסעודים לא חסר תקציב ובאימונים שלהם מטילים יותר פצצות חכמות חיות מאשר בצבאות מצרים, טורקיה, בריטניה ואפילו סין.
הצוותים של טייסות הקרב בסעודיה מיומנים באיתור והפלת כטב"מים - יכולת שצברו בעשר שנות מלחמה בתימן, והחיל כמסגרת מצטיין בפעולה משדות מאולתרים במדבר, ותחזוקה תחת סופות חול ואתגרי שטח.
עם הזמן הורחבו ושופרו יכולות התקיפה הנרחבת: לסעודים יש צי של מטוסי E3 - מכ"מים זירתיים מעופפים, שמייצרים עבור טייסות הקרב תמונת איומים מתעדכנת, כטב"מים שמסייעים בהערכת תוצאות תקיפה, וכל אלה מתאמנים ביחד.
מה שמביא אותנו לימינו אנו: מה תעשה סעודיה עם החמקנים שתקבל? הרי כוח אש לא חסר לה, לאף מדינה מחוץ לארצות הברית אין כל כך הרבה F15 וכל כך חדשים. מעבר לדברים ברורים כמו הרצון להרתיע את איראן והשאיפה להתקרב לארה"ב דרך עסקאות עמה, אציג ברשותכם אפשרות נוספת, קצת יותר הרפתקנית: עם חמקנים בכיס, תוכל סעודיה לשנות את המזרח התיכון.
אתם מבינים, איראן מרשה לעצמה להטיל אימה על כל האזור כמעט באין מפריע כי היא יודעת היטב שאף מדינה בשכונה שלנו לא יכולה להכריע אותה לבד. יש לה שטח גדול מדי - יותר משל מצרים, עיראק, סוריה, ירדן ולבנון גם יחד; יש לה צבא גדול מדי, וליריביה אין מספיק פצצות, מטוסים או עומק הגנתי מולה - למשל, איראן תוכל לשרוף למפרציות את שדות הנפט לפני שיספיקו להכניע אותה.
האיראנים גם יודעים היטב שכדי למנוע נזקים כאלה ולהביס אותה, כל קואליציה ערבית נגדם תצטרך לגייס גם את ישראל. וזה כבר סיכון פוליטי ענק: אף מנהיג מוסלמי סוני שפוי לא ירצה לעמוד מול עמו ולהסביר למה חבר למדינה שטכנית, מפציצה מוסלמים סונים. זו סיטואציה שתחזק קנאים דתיים ואופוזיציה באופן כללי, ותאתגר מאוד את השלטון. סעודיה, בטבעיות, תשאף להימנע ממצב כזה; היא מחפשת יציבות וסדר.
וראו זה פלא: בקיץ 2025 ישב משרד הביטחון הסעודי בטריבונה וזלל פופקורן בעוד חיל האוויר הישראלי שובר לבדו את מערך הנ"מ של איראן. לצערי לא הוכרעה מדינת האויב לרמת הדגל הלבן - אך תשתיות צבאיות חיוניות בה נפגעו קשה, ואיתן גם יכולות האש.
החמקנים היו אלה שפרצו את הדרך, להבנת הסעודים - ואם יהיו גם להם מטוסים כאלה, יוכלו להחליף דיסקט בכל הנוגע לנמסיס השיעי שמעבר למפרץ. למשל, להתחיל לדבר על קואליציה סונית התקפית, על להיפטר מהבריון השכונתי. וזה כבר יותר מהרתעה - מדובר בטוויסט אסטרטגי שיפיל לאיראן את הלב לתחתונים, ובצדק: פתאום יהיה הרבה יותר נוח למפרציות להתאחד ולהכות ברפובליקה השיעית, אולי אפילו כדאי.
אז כן, סעודיה תקבל F35 ויתכן שזה ישתלם גם לה וגם לנו - אבל מה אם לא? הרי מדובר בדיקטטורה דתית, שתיאורטית יכולה להקצין מחרתיים, ולהפנות נגדנו את העוצמה שרכשה מארה"ב. האמריקאים מהמרים פה על העתיד של כולנו, וכבר טעו בעבר: בשנות השבעים מכרה לאיראן את ה-F14 האגדי לצד מיטב טכנולוגיות הלוחמה האלקטרונית, ההגנה האווירית והטילים שלה - ומאוד הופתעה בבוקר ההפיכה השיעית.
קנאות דתית יכולה להפוך כל שלטון להפכפך, והרי סעודיה הרי לא פחות דתית וקיצונית מאיראן, והחוק המקומי הוא השריעה: בשנה שעברה הוצאו להורג 330 איש בעריפת ראש עם חרב, ועד 2022 העריפות היו מתבצעות ברחוב מול בית המשפט.
אבל ההיסטוריה הוכיחה שזה לא מטריד את האמריקאים: כבר 45 שנה שמדינת ישראל מתנגדת בכל תוקף למכירת טכנולוגיה צבאית מתקדמת לסעודיה, ומדברת בעיקר ללמפה. ב-1980 מחינו בתוקף על עסקת מכירת עשרות ה-F15 הראשונים, והאמריקאים השלימו את הדיל, אם כי הגבילו את טווח המטוסים כשגילחו מהם את מיכלי הדלק הצורניים שמחוברים לצידי הגוף.
ב-1981 מחינו על עסקה למכירת שמונה מכ"מים מעופפים E3 ו-14 מטוסי תדלוק, וארה"ב התעלמה. שתי העסקאות סיפקו לאמריקאים המון פרצופים חמוצים מישראל, אבל גם 8.5 מיליארד דולר מסעודיה; נחשו מה השפיע יותר.
בשנות התשעים רצתה סעודיה לרכוש את גרסת ההפצצה של ה-F15, וארה"ב לא שמעה לטרוניות ישראל; ב-2010 רצו הסעודים לשדרג את צי מטוסי הקרב, וגם כאן לא שאלו אותנו. המסקנה הפשוטה היא שבעיני ארה"ב, סעודיה אינה אויבת של ישראל ושגם אם זה אולי יתשנה מחר - הכסף בא על בטוח, והיום.
יכול להיות שאפשר לראות בכך שינוי אסטרטגי בגישה האמריקאית כלפי המזה"ת: בעבר נהנתה ישראל ממעמד מיוחד בהיותה דמוקרטיה - חברה ותרבות דומה לשל ארה"ב. מעבר לקירבה התרבותית, האמריקאים יודעים שמשטרים דיקטטוריים נוטים להחליף ידיים בשיעור גדול פי עשרה משל אחרים, ובדרך כלל יתאמץ העריץ החדש להראות כמה שהוא יותר קיצוני מהשליט שהיה לפניו.
16 צפייה בגלריה
דמוקרטיות לעיתים מפילות את עצמן; הדמות בחלון? היטלר ערב נצחונו בבחירות
(צילום: Bundesarchiv)
אז מה השתנה? יתכן שמבחן הזמן הוכיח לארה"ב שחכם יותר להעדיף שלטון יציב על שלטון עם קירבה אידיאולוגית - במיוחד כשמדובר במדינה כמו סעודיה שמכניסה הון זר לכלכלה האמריקאית. לא נעים להודות, אך בעיניים אמריקאיות? לעומתה ישראל קפריזית, נוטה להסתבך בצרות, ובעיקר עולה כסף.
ולכן, עלינו להיות ערוכים ונכונים למצב בו טכנולוגיות מערביות מופעלות גם נגדנו - ולשים דגש על היתרון האנושי, המודיעיני, ולא להסס כשצריך לפעול. ובו זמנית - להיות פתוחים להסכמי שלום ושיתופי פעולה; אפיק זה הוכיח את עצמו בעבר ובנה קשר חיוני עם מצרים וירדן.
הרי אם נסתפק בלשבת בפינה שלנו במזה"ת בעודנו מתחמשים ומפזרים איומים, נהפוך בעצמינו לבריון שכונתי. ואז זו תהיה רק שאלה של זמן לפני שתתארגן קואליציה חדשה להפיל גם אותנו - ובמקום להביס את איראן, נמצא עצמינו חס וחלילה בנעליה. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
