ריאיון
"המטרה העיקרית שלנו היא לבנות את 'רפאל הבאה"
"אפשר להקים כאן ענקית טכנולוגיה ביטחונית חדשה בסדר גודל של לוקהיד מרטין". אלכס מור, שותף בקרן הון סיכון 8VC, שהיה העובד הראשון של פלנטיר בוטח בעתיד המקומי בתחום: "לפני 20 שנה אף אחד לא רצה לעבוד בדיפנסטק, והיום זה נחשב 'קול'"
אלכס מור, היית העובד הראשון בחברת פלנטיר, אחד השמות הלוהטים היום בקו התפר שבין בינה מלאכותית לעולם הביטחוני, וכיום אתה שותף בקרן הון־סיכון 8VC שהוקמה על ידי יוצאי פלנטיר נוספים ומנהלת 8 מיליארד דולר. אתם משקיעים הרבה בדיפנסטק וב־AI והייתם בין המשקיעים הראשונים באנדוריל, הסטארט־אפ הביטחוני הגדול ביותר היום שהוערך בגיוס האחרון ב־30 מיליארד דולר. ביצעתם עד היום רק השקעה אחת כאן, בחברת AI21 של אמנון שעשוע, למה הגעת לביקור בישראל ומה אתם מחפשים פה?
"אנחנו חושבים שאפשר להקים כאן היום ענקית טכנולוגיה ביטחונית חדשה, מה שנקרא בשפה המקצועית prime – לא סטארט־אפ, אלא חברה מסדר גודל של לוקהיד מרטין בארה"ב או אלביט בישראל. המחשבה היא להתחיל את הבסיס כאן, על סמך הטאלנט ההנדסי שקיים כאן, ואנחנו נעניק לבסיס הזה גישה לשווקים הרלבנטיים. אנחנו מסתכלים על מה שקורה בישראל כבר זמן רב ורואים שבקטגוריות רבות בעולם הדיפנס ישראל מתקדמת הרבה יותר מאשר ארצות הברית.
"הביקור הנוכחי הוא הפעם הראשונה שלי בישראל ופגשתי בתוך ימים ספורים משהו כמו 15 חברות דיפנסטק, נפגשתי גם עם נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג, עם מנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם, והיתה לי גם ארוחת ערב עם ההנהלה הבכירה של כל החברות הביטחוניות הגדולות בישראל. ביקרתי גם באתרים של מתקפת הטרור של ה־7 באוקטובר, וזו היתה חוויה עוצמתית שרק מדרבנת אותי לעשות כאן יותר.
"יש בישראל גרסאות הרבה יותר מתקדמות לטכנולוגיות קיימות והכל נבנה כאן בקצב מהיר יותר בגלל המלחמה. גם החברות הביטחוניות הגדולות כאן שונות מהאמריקאיות, הן הרבה יותר חדשניות ומחפשות סטארט־אפים באופן אקטיבי. האקוסיסטם כאן דינמי הרבה יותר מחלקים באקוסיסטם האמריקאי. לכן אנחנו מאוד רציניים לגבי ההשקעות שלנו כאן ומחפשים חברות באופן פעיל, באמצעות שותפות עם קרן הון־סיכון הישראלית Kinetica, שגייסה באחרונה 150 מיליון דולר ומובלת על ידי איץ אפלבאום, שהיה ממקימי הפעילות של קרן לייטספיד בישראל. ג'ו לונסדייל, אחד המייסדים של פלנטיר והשותף המייסד של 8VC, הוא יועץ בקינטיקה. אנחנו מבינים מקינטיקה שהם רואים 50 חברות דיפנסטק חדשות כל חודש, התפוצצות שמגיעה בעיקר מחיבור בין מהנדסים צעירים לבין אלופים מצה"ל שמגיעים עם ניסיון קרבי עמוק".
בעקבות המתיחות הגיאו־פוליטית בכל העולם יש התעוררות סביב טכנולוגיות ביטחוניות חדשות, אבל האם המצב היום באמת שונה ממה שהיה פעם? למשל בהשוואה לתקופתך בפלנטיר?
"בתחילת דרכה של פלנטיר נאלצנו לתבוע את הצבא, כלומר הגשנו תביעה נגד הלקוח שלנו כי סיפקנו את התוכנה, אבל הם לא שילמו. גילינו שהדרג הצבאי השתמש בתוכנה שלנו ואמר 'פלנטיר מצילה חיים והיא חשובה בשדה הקרב', אבל הפנטגון – בהשפעת קרטל החברות הביטחוניות הוותיקות והגדולות – ניסו לחסום אותנו. היום המצב הפוך, הצבא רוצה לאמץ את הטכנולוגיות החדשות וגם הממשלה רוצה לשבור את הקרטל של חברות הפריים כמו ריית'יאון או לוקהיד מרטין.
"במקביל, חלה תזוזה משמעותית אצל המהנדסים והיזמים. לפני עשרים שנה אף אחד לא רצה לעבוד בדיפנסטק בארצות הברית, והיום זה נחשב 'קול' למהנדסים לעבוד בתעשייה הזאת. אחרי 15 שנים של בניית אפליקציות לאייפון שהובילו לכך שבני נוער בארצות הברית מדוכאים ואנטי חברתיים, מהנדסים רוצים לעשות משהו 'אמיתי', והתחום הביטחוני הוא כזה.
"גם המצב הגיאו־פוליטי הוא כמובן מנוע עצום כי היזמים הטובים ביותר נמשכים באופן טבעי לפתור את הבעיות הגדולות ביותר של החברה, וזה מה שקורה עכשיו. זה דומה לתקופה שבה התחלתי לעבוד בפלנטיר. זה היה זמן קצר אחרי פיגועי ה־11 בספטמבר, הייתי בשלבי סיום של לימודי כלכלה באוניברסיטת סטנפורד ואני, כמו רבים מחבריי ללימודים, רצינו לעסוק במשהו שיתרום לביטחון המדינה. ה־11 בספטמבר חשף והראה שמערך המודיעין של ארצות הברית פשוט לא עובד. הבנו שהם צריכים תוכנה, אז החלטנו לבנות תוכנה לממשלה, מה שהיה רעיון פרוע לגמרי באותה תקופה כשכולם רצו לעסוק בטק צרכני כמו גוגל או יוטיוב. כששמעתי שיש פרויקט סודי של הקמת פלנטיר, מיד פניתי אל פיטר ת'יל ואלכס קארפ בבקשה להצטרף".
ובכל זאת, ישנם ספקות רבים האם ההתלהבות הזאת יכולה להימשך. אולי מדובר רק בתגובה זמנית למלחמות בישראל ובין רוסיה לאוקראינה?
"אני חושב שמה שמתרחש עכשיו בדיפנסטק הוא לחלוטין בר־קיימא. אפשר להסתכל על המספרים: אירופה עומדת להוסיף מאות מיליארדי דולרים לתקציבי הביטחון, כסף אמיתי, שחייב להיות מושקע בהגנה, חדשנות ומערכות חדשות. הם פגיעים מפני טכנולוגיות חדשות שנמצאות בידי יריבים, בדיוק כמו בארצות הברית. ההמצאה של רחפנים וטכנולוגיות זולות אחרות, שיכולות ליצור נזק עצום, חשפה את הפגיעות של מערכות הנשק הישנות שלנו מתקופת המלחמה הקרה. היום אפשר לקנות רחפן בחנות ולגרום להרבה נזק במעט כסף.
"בנוסף, יש לנו חששות מסין. אנחנו מודאגים מסין, וזה לא הולך לשום מקום. אירופה גם מפחדת מאוד מרוסיה, וגם אם יהיה הסכם הפסקת אש, האירופאים לא יסמכו עליו. המציאות הגיאו־פוליטית הזו מבטיחה שהביקוש לחדשנות ביטחונית יימשך".
כיצד חברות הענק האמריקאיות מגיבות לכל מה שמתרחש בתחום הדיפנסטק? הן חוששות מהשיבוש בשוק שלהן? מנסות להקשות או שיש כבר נכונות לאמץ דברים חדשים?
"אני חושב שהן עוד לא מודאגות, אבל סקרניות. אנחנו נמצאים ממש רגע לפני השיבוש האמיתי, יש סטארט־אפים שמתחילים להתחרות מול החברות הגדולות ולפעמים גם לנצח במכרזים. לכן יש עכשיו גם לחץ מצד המנכ"לים של חברות הפריים לבנות שותפויות עם סטארט־אפים. אנחנו רואים יותר פניות לשיתופי פעולה, אם כי לפעמים אני מרגיש שהבוס שלהם הכריח אותם להתקשר אליי...".
אבל בסופו של דבר אסטרטגיית האקזיט של 8VC מתבססת הרבה מאוד על מכירת הסטארט־אפים לאותן חברות ענק, משום שקשה להנפיק חברות ביטחוניות. גם את פלנטיר לקח הרבה מאוד זמן להנפיק בוול סטריט, אף שמנייתה זינקה ב־800% בחמש שנים והחברה נסחרת היום ב־400 מיליארד דולר. קשה לחשוף את הפעילות העסקית של חברות מסוגה לציבור הרחב. האם בסופו של דבר רובם יימכרו לחברות מסוגן של לוקהיד מרטין או ריית'יאון?
"זה בהחלט תרחיש מאוד שכיח. רכישות הן דבר בריא, אבל המטרה העיקרית שלנו היא לבנות את 'רפאל הבאה', אנחנו רוצים לבנות חברה כמה שיותר גדולה וגם להנפיק אותה. הדרך להנפקה דורשת הרבה סבלנות, או כמו שאני אוהב לומר למשקיעים בדיפנסטק: 'אתם צריכים להיות גם סבלניים וגם פטריוטים'. אם רוצים כסף מהיר, עדיף ללכת לגיימינג או לקריפטו, זה בכל זאת הרבה יותר קל מהתחום הביטחוני".
מה הסיכויים של סטארט־אפ ישראלי להצליח לפרוץ לשוק האמריקאי ולהפוך לחברה גדולה? הרי גם לחברות טכנולוגיה מארצות הברית לא קל למכור לממסד הביטחוני.
"לגבי סטארט־אפים ישראליים יש פלייבוק (לכאורה ספר הוראות לפעול על פיו – ס"ש) מוכן על בסיס חברות סייבר שבנו עסקים ענקיים, הונפקו או נמכרו ולעתים גם לממשל. עכשיו אנחנו רוצים ליישם את המודל הזה על התחום הביטחוני. הדרך הטובה ביותר עבור סטארט־אפ ישראלי לקבל גישה לשוק האמריקאי היא לבנות את המוצרים בארצות הברית, בעיקר באקלים הפוליטי הנוכחי. ארצות הברית שמחה לקנות טכנולוגיה עדיפה שהומצאה בחו"ל, אבל החברות צריכות להקים מפעלי ייצור באמריקה".
על אילו קטגוריות היית ממליץ היום לסטארט־אפים? האם חברות הפריים הגדולות מאותגרות יותר במערכות ענק או דווקא בטכנולוגיות קטנות יותר?
"סיכויי ההצלחה הגדולים ביותר הם בקטגוריות חדשות שבהן החברות הוותיקות לא דומיננטיות. למשל רחפנים הם דוגמה מצוינת; סטארט־אפים מצטיינים שם. אנחנו רואים גם הרבה פעילות בלוחמה אלקטרונית ובסוגים שונים של טילים.
"אנחנו רואים מהפכה אמיתית לכל הרוחב: גם טילים גדולים וגם קטנים, וגם במחשב, המוח של הטיל. ברור שסטארט־אפים לא יבנו נושאות מטוסים או מטוסי קרב, אבל הם כן בונים רחפנים גדולים שנראים כמו מטוסי קרב, רק בלי טייס. השלב הבא באבולוציה יהיה סביב אוטונומיה ובינה מלאכותית. אם נוכל לנהל מלחמה שבה החייל לא נמצא בסכנה כי המטוס טס בעצמו, זה עדיף.
"סטארט־אפים מהירים יותר בזיהוי ומימוש מגמות אלה. אומנם עדיין הרוב המכריע של ההכנסות הולך לחברות הגדולות, אבל כמשקיעים אנחנו רואים שגם הסטארט־אפים מתחילים לקבל חלק מעוגת ההכנסות".
כשאתה מביט לאחור על תחילת הדרך של פלנטיר, כשהיית צריך לתבוע את הממשלה, אילו עצות היית נותן היום למייסד שמקים חברת הגנה חדשה?
"זה הזמן הכי טוב אי פעם להתחיל. החומות נשברו, והן ממשיכות ליפול כל יום. צריך להיות מאוד סבלנים — זה ייקח זמן — אבל גם לזוז מהר. הטכנולוגיה זזה מהר בזכות הבינה המלאכותית, מהפכת ה־AI היא 'הדלק במיכל' שמאלץ את תעשיית ההגנה לנוע מהר".
דיפנסטק
התעשייה הביטחונית מבוססת באופן מסורתי על חברות ענק (Prime) שמספקות אמצעי לחימה לצבאות. בעיקר מאז פרוץ המלחמה בין אוקראינה לרוסיה וביתר שאת מאז מלחמת חרבות ברזל, נכנסו לשדות הקרב טכנולוגיות חדשות בעוד אמצעי לחימה ותיקים רבים התבררו ככבדים ומסורבלים. על רקע זה יש פריחה של סטארט־אפים שמפתחים במהירות פתרונות חדשים, החל מרחפנים ועד מערכות הפעלה מבוססות AI
