הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
1אני לא אוהב את קוקה־קולה. לא אוהב בכלל. לא מתקרב למוצרים של החברה הזו, לא קונה הביתה, עושה כמיטב יכולתי כדי שהילדים שלנו לא יצרכו את מוצרי החברה הזו. לא קוקה־קולה ישראל — קוקה־קולה העולמית. אחרי עשרות שנים שבהן צרכתי הרבה יותר מדי קולה, ואז יותר מדי קולה זירו, הבנתי שלא יכול להיות שהפסקתי לעשן אבל אני עדיין מכור לשיט הזה. אז חתכתי, בבת אחת, ומאז אני גמול. בחברה קפיטליסטית, הכוח האולטימטיבי שיש לנו כצרכנים הוא הכוח לבחור למי לתת את הכסף שלנו, ולמי לא. ואני בוחר לא לתת לקוקה־קולה את הכסף שלי.
אלא שיש בעיה עם הסיפור הזה, כי אני לא רק צרכן, אני גם משקיע. גם אתם. החיסכון לפנסיה בישראל הוא חובה, וכל הישראלים הם משקיעים. וכמשקיע, חלק מהכסף שלי דווקא כן הולך לקוקה־קולה. כלומר, אני לא קונה מניות של החברה באופן ישיר, וסביר להניח שלעולם לא אקנה. לא כי אני חושב שאין שם תשואה, אלא משום שאני חושב שקוקה־קולה הופכת את העולם למקום גרוע יותר, ולכן לא רוצה להשקיע בה.
הבעיה היא שחלק הארי של ההשקעות שלי מנוהל בידי אנשים אחרים, והם לא שואלים מה העדפותיי הערכיות. תפקידם הוא לתת לי תשואה. נכון, אני יכול לבחור אחרת. אני יכול לנהל את כספי בעצמי, או, כפי שעשו ישראלים רבים בשלוש השנים האחרונות, להצמיד את הכסף למדד מוביל כלשהו — למשל, מדד 500 החברות הגדולות בארצות הברית, ה־S&P 500. ועדיין, חלק מהכסף שלי ילך לקוקה־קולה, כי החברה היא חלק מהמדד. זה מה יש, אין לי בחירה. לא רוצה? ותר על כל המדד, גם על כל ה־499 החברות האחרות. אבל אני לא רוצה, כי אני רוצה תשואה, לכן אני משקיע בקוקה־קולה חרף רצוני.
מילא אני, סתם פיינשמקר. חשבו על טבעונים. אנשים ששינו את כל אורח חייהם כדי לא לאכול מזון מן החי. זו תפיסת העולם שהם מאמינים בה, חרף המאמץ שכרוך בזה. ובכל זאת, הכסף שלהם מושקע בחברות שמייצרות מזון מן החי. למשל, בתאגיד המזון מונדלז, שהוא החברה־האם של יצרניות השוקולד קדבורי, מילקה וטובלרון, כולם מבוססי חלב פרה. או חשבו על אנשים שמתנגדים לעישון וכספם מושקע ביצרנית הסיגריות פיליפ מוריס, גם היא חלק ממדד S&P 500. אין לנו דרך לקחת את הכוח הגדול שיש לנו כצרכנים - הכוח לא לקנות - ולהביא אותו גם לעולם שוק ההון, כדי שנוכל לבחור באילו חברות לא להשקיע. או שאולי כן? כי נדמה לי שאנחנו קרובים לזה מתמיד. ואני מתנצל מראש, אני הולך להגיד AI.
בני דור אלפא כבר הבינו שמעבודה קשה בלבד הם לא יהיו עשירים, ושאם הם רוצים לעבוד פחות, הם מוכרחים להשקיע מגיל צעיר ולבנות לעצמם את העתיד
2פאבליק היא פלטפורמת מסחר דיגיטלית אמריקאית חדשה יחסית, שנוסדה ב־2019. במובנים רבים, שנת 2019 שייכת לפרהיסטוריה, כי קו פרשת המים הוא נובמבר 2022, כשצ׳אט GPT פרץ לחיינו. כל מה שהגיח לעולם לפני זה שייך לעידן קדום. אנשי פאבליק (Public) הבינו את זה, והשתמשו בעליית הבינה המלאכותית כדי לקחת את הפלטפורמה שלהם קדימה.
כבר היום הפלטפורמה של פאבליק מאפשרת, למשל, להסתכל על התנהגות של מניה כלשהי, ולנסות להבין אותה באמצעות הצמדת אירועים משמעותיים לגרף שלה, שאולי מסבירים עליות וירידות שאחרת קשה להבין. הפלטפורמה מאפשרת לכם להבין באופן נוח מאוד אילו חלקים מתיק ההשקעות מניבים לכם יותר ואילו פחות, מי תורם לרווח שלכם יותר או פחות, ומה הצפי לעתיד. הפלטפורמה שלהם נותנת לכם נגישות לשיחות המשקיעים שהחברות עושות מדי רבעון, משהו שעד כה היה נגיש בעיקר לאנליסטים מקצועיים ולמשקיעים גדולים. פאבליק מספקת סיכומים וניתוחים של כל מה שנאמר, מצליבה את זה עם המצגות שהוצגו ועושה גם ניתוחים בדיעבד. למי שעובד בהשקעות למחייתו זה נראה מידע טריוויאלי, ממש כמו לקרוא את הדו"ח הכספי של החברה. אבל למשקיעים הקטנים, שנכנסים בהמוניהם לשוק מאז הקורונה, המידע הזה היה עד כה חור שחור. בלתי מובן ולא נגיש. כמו לשים את האוטו במוסך ולא להבין מילה ממה שהמוסכניק אומר. אינפורמציה א־סימטרית, עמדת נחיתות, תקראו לזה איך שתרצו. ופתאום, הטכנולוגיה מנגישה מידע למשקיעים הקטנים ומאפשרת להם לקבל החלטות בהתאם.
ואם אתם חושבים שהטור הזה הוא פרסומת לשירותי החברה, ובכן - הוא לא. פאבליק זמינה (בינתיים) רק בארצות הברית. וגם אם היתה פתוחה בארץ - מצדי שיקומו עוד 20 מתחרות. מה אכפת לי. זה פשוט היה הסרטון החדש שלה, שהציג את היכולות החדשות שהחברה טוענת שתשיק בקרוב, שגרם לי להרגיש שאני מציץ לעולם השקעות חדש - עולם שהדור הבא, דור האלפא, דור הילדים שלי, ייכנס אליו בטבעיות.
1 צפייה בגלריה
פרסומות היסטוריות של קוקה־קולה ומרלבורו של פיליפ מוריס. אוכל ליצור לי תעודת סל משלי ולסלק את החברות האלו ממנה. זו תהיה דמוקרטיזציה של שוק הון
(צילומים: Philip Morris International, Ferdyboy/Shutterstock)
3בסרטון החדש שלה פאבליק הודיעה על השקה קרובה של טכנולוגיה חדשה: בשלב הראשון, היא מבטיחה שהטכנולוגיה תאפשר למשקיעים הקטנים לעשות אנליזה מקצועית של חברות, בדיוק כמו שעושים היום אנליסטים מקצועיים שעובדים בתעשייה הפיננסית. כי אם, בעצם, עבודת האנליזה היא לקרוא דו"חות כספיים של חברה ושל כל המתחרות שלה, ולקרוא סקירות מקרו, ולהסתכל על מגוון פרמטרים ולנסות להבין לאן שוק מסוים הולך - למה שהמכונה לא תעשה את זה? למה שלא תעשה את זה עבור כל מניה ומניה, עבור כל שוק ושוק שאנחנו רוצים?
בשלב השני, אחרי שנבצע אנליזה, הטכנולוגיה של פאבליק תאפשר לנו להחליט ברמה כירורגית באילו חברות אנחנו רוצים להשקיע, ובאילו לא. למשל, עשינו אנליזה על ענף המזון והגענו למסקנה שבשנים הקרובות תגיע נקודת הפריצה של טכנולוגיה ליצירת חלבונים מתורבתים ושהגיע הזמן להשקיע בחברות בתחום כמו שצריך. אבל, לא בכולן. נניח שאנחנו רוצים להשקיע רק בחברות שמכפיל הרווח שלהן נמוך, או בחברות ששווי השוק שלהן מעל רף מסוים, או בכאלה שכבר היום הן עם תזרים מזומנים חיובי, או כל פרמטר שנחליט עליו - הטכנולוגיה תבנה לנו תעודת סל משלנו, מותאמת להעדפות שלנו. וגם אחרי שנרכיב אותה, נוכל להחליט איזה משקל לתת לכל אחת מהחברות שיהיו בה. נניח למשל, שהטכנולוגיה תראה לנו שיש חמש חברות מזון שעומדות בקריטריונים שקבענו. אנחנו נוכל להחליט שבאחת מהן לא נשקיע כלל - כי אנחנו לא סובלים את ההנהלה או את הערכים של החברה או מה שזה לא יהיה - ולתת משקל שונה לארבע החברות שיישארו בפנים. וזהו, שגר ושכח. מאותו הרגע רובוט ההשקעות של פאבליק יבצע את ההשקעה עבורנו, ואם יקרו אירועי שוק שנגדיר לו מראש, הוא יבצע פעולות קנייה ומכירה כדי למקסם את התשואות. הטכנולוגיה הזו היא אנליסט, חבר בורסה, וברוקר - בלחיצת כפתור. זה באמת הלהיב אותי.
עכשיו - כל זה רק סרטון דמו, כן? הטכנולוגיה עצמה טרם הושקה, ועוד אי אפשר להתנסות בה ולהתרשם מיכולותיה האמיתיות. הניסיון שצברנו מהשקות נוצצות של חברות טכנולוגיה, כולל חברות כגון גוגל ואפל, לימד שלא פעם יש פער בין ההבטחות ליכולות בפועל. ועדיין, אפילו אם רק שליש ממה שהובטח בסרטון יתממש, בין שעל ידי פאבליק או על ידי חברה אחרת, הכוח בידי המשקיעים הקטנים יהיה בלתי רגיל.
היום, כלי ההשקעה הכי מתוחכם שעומד לרשות משקיעים קטנים הוא תעודות סל. במקום להכות את המדד, לקנות את כל המדד. ככה כולנו הגענו להשקיע ב־S&P 500. רק שזו טכנולוגיה של שנות התשעים! הדבר הכי מתוחכם שיש לנו מבוסס על קונספט בן 30 שנה. מישהו מרכיב לנו תעודת סל, לוקח על זה דמי ניהול, ואנחנו, כעדר, נוהים אחריו. זה הכי טוב שלנו. וזו בדיוק הסיבה שבגללה כל כך התלהבתי מהסרטון של פאבליק - הוא נותן הבטחה לדמוקרטיזציה אמיתית. אם אני רוצה להשקיע ב־S&P 500 אבל בלי קוקה־קולה, אוכל לעשות את זה. אם אני לא רוצה שהכסף שלי יגיע לחברות נשק, אני יכול להוריד אותן. וגם ההפך נכון - אם אני מאמין שה־דבר זה נשק, אז יאללה, אצור לי תעודת סל משלי שלא קיימת בשוק, בלי לשלם דמי ניהול לאף אחד. חירות אמיתית, דמוקרטיזציה של שוק ההון.
4נתעכב שנייה על הבעיות שיכולות להיווצר כאן: האנליזה תטעה. או תתבסס על מידע כוזב שנוכלים ייצרו כדי להטות את החלטות ההשקעה של משקיעים קטנים. או שהטכנולוגיה תפתה אנשים לשחק יותר מדי עם כספם והם יפסידו את התחתונים. או שהטכנולוגיה תיצור גורואי השקעות חדשים, שלא בצדק, שהמון משקיעים קטנים ינהו אחריהם כעדר, והם במו ידיהם יעלו את השווי של חברות שלא צריך להעלות את השווי שלהן, ויעוותו את השוק.
בסדר, אולי. אבל ככל שיהיה לנו יותר ניסיון בטכנולוגיה הזו, וככל שיהיו יותר חברות שיציעו שירותים מהסוג הזה, כך הם ייהפכו להיות טובים ומדויקים יותר, ויביאו יותר ערך למשתמשים. גם אם תהיינה טעויות בדרך, לא נורא. זה לא ששוק ההון חף מטעויות, כולל טכנולוגיות. וגם אחרי שהטכנולוגיה הזו תושק, ותתרחב ותהפוך לנורמה, עדיין יישאר ערך למשקיעים מתוחכמים יותר. בדיוק כשם שהמפתחים היותר מוכשרים יוכלו להשתמש ב־AI כדי ליצור יתרון על המפתחים האחרים, כך גם המשקיעים היותר מתוחכמים, אלה עם הניסיון והידע, יוכלו להשתמש ב־AI כדי ליצור לעצמם יתרון על המשקיעים האחרים. הכל בסדר. העיקר שהדלת למועדון הסגור הזה תיפתח גם עבור דור המשקיעים הקטנים הבא.
5כל זה בינתיים רק בארצות הברית, כן? אצלנו בארץ, דרדרים וחוחים. בזמן שהעולם מתקדם, הרגולטור הישראלי עוד דן בשאלה מי נחשב יועץ ומי לא, ואיזה ייעוץ מותר ואיזה לא. כל זה בשעה שאינספור משפיעני השקעות מטעם עצמם, גורואים בשקל, או סתם נוכלים ושרלטנים, פותחים עוד ועוד קבוצות ווטסאפ, טלגרם, דיסקורד ומה שלא יהיה, שמים פס על הרגולטור וממליצים על מניות ספציפיות באין מפריע, כלומר מריצים מניות, או לכל הפחות הולכים בתוך השטח האפור של החוק, ומפילים משקיעים צעירים שרק מנסים לעשות מכה מהירה.
ובכל זאת, בתקווה שהרגולציה בישראל תתעורר מתישהו, הסיפור הזה גרם לי להבין שאני מאוד מקנא בילדים שלי. כשאני התחלתי לכתוב בעיתון שאתם קוראים עכשיו, הגרסה המודפסת שלו עוד הכילה את טבלאות שוק ההון עם מחירי הסגירה של המניות מיום המסחר של אתמול. אני זוכר היטב את היום שבו הנהלת העיתון החליטה שהגיע הזמן להיפרד מהטבלאות האלה, כי העולם התקדם. והקטע המצחיק הוא שמאז ועד היום, בערך, לא היו כל כך הרבה התקדמויות טכנולוגיות בעולם ההשקעות. הוא עדיין ברובו מועדון סגור של אנשים שמנהלים את הכסף שלנו, בלי שאנחנו יודעים איך, מבלי שאנחנו מטילים ספק ביכולות שלהם, כמעט בלי שיש לנו שליטה על לאן הולך הכסף שלנו. כל זה עומד להשתנות בעשור הקרוב באופן דרמטי, ולילדים שלנו יהיו את הנגישות והאפשרות לבנות לעצמם עתיד פיננסי טוב יותר. הם כבר הבינו שמעבודה קשה בלבד הם לא יהיו עשירים, ושאם הם רוצים לעבוד פחות, ולא יותר - וזו מטרת הטכנולוגיה בסופו של דבר - הם מוכרחים להשקיע מגיל צעיר ולבנות לעצמם את העתיד הזה. כלים מהסוג הזה יקדמו אותם עוד כמה צעדים לקראת המטרה הזו. אני בטוח בזה יותר מתמיד.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
